מאן דמר כגפת וכעצים בדקה וכו' כתב הרמב"ם פ"ג מה"ש שאם הסיקו בגללי בהמה דקה דינו כהיסק קש וגבבא וכתב הב"י סימן רנ"ג משמע דגללי בהמה גסה הרי הם כעצים מיהו בירושל' פרק כירה אמרי' איפכ' דגללי בהמ' דקה הם כגפת ועצים וגללי בהמ' גסה הם כקש וגבבא אולי נוסחת ירושלמי שלו היתה מוחלפת משלנו עכ"ל ויש דמות ראיה לגירס' הרמב"ם מקרא דכתיב ביחזקאל ד' והיא בגללי צואת האדם תעגנה לעיניהם וכתיב ראה נתתי לך את צפיעי הבקר תחת גללי האדם ופירש"י תאפינה בגחליהם שמייבשן ושורפן שמעינן דגללי בקר יש להם גחלים לאפות עליהם והרי הם כעצים ולכך הקפיד קרא וקאמר גללי בקר ולא גללי בהמה תחת גללי אדם דלאפוקי בהמה דקה שהם כקש וגבבא ואינו מאוס כל כך וא"ת למה לא כתב הרמב"ם גם כן שזרי חריות שהיו יבשות מתחילתן שהן כקש וכגבבא ויש לומר שכוונת הרמב"ם דקש וגבבא דתני במתני' לאו דוקא אלא כל הדברים שאין מחזיקין חומן וה"ה שיש דברים הרבה דדמיין לקש וגבבא:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 3 · הלכה 1 · Segment 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 8706b7b47b0bf23ad0309dc36cd5efee9e1443151aaff489c8906a58fa3f3068