שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 14 · הלכה 4 · Segment 4

הכוסס חטה וכו'. כתב הרמב"ם פ"י מה"ת והסך יין ושמן כאחד או ששתה שמן וחומץ כאחד או שכסס את החטים או שגמע את החומץ ה"ז משלם קרן וחומש ע"כ וכתב בהשגות א"א פלוגתא דר' ורבנן ורבי הוא דס"ל הכי וקיי"ל כרבנן ע"כ וכתב בכ"מ או שכסס וכו' ירושלמי תני הכוסס וכו' וי"ל על רבינו שפסק כיחידאה ואפשר לומר שטעם רבינו משום דמשמע דר"י בשם רבי אמי פליג אההיא דתני בכוסס חטה שאינו משלם חומש דליתא שמצינו לחכמים שהסכימו לדרבי שאומר במגמע חומץ שהוא משלם חומש מפני שמשיב את הנפש וכ"ש לכוסס חטה שהרי הוא משיב את הנפש יותר מהחומץ ע"כ ותימא פירושו הא רבי אמי ל"ק אלא דמודים חכמים במגמע חומץ אחר טיבולו ואף לפי גירסתו שנראה שלא היה כתוב בה אחר טיבולו מ"מ הרי הוא קאמר ומודים חכמים ש"מ דאיכא מילתא דפליגו בה ולפי פירוש הכ"מ לא פליגי כלל וגם בבבלי פרק יה"כ דף פ"א מפורש דפליגי חכמים ורבי. ול"נ דראיית הרמב"ם מהא דאמרי' בבבלי בפרקין במגמע ובולע מותר בשבת ולא מיחזי כרפואה ש"מ דאדם עשוי לשתות חומץ וכ"פ הרמב"ם הלכך פסק גם כאן דמגמע חומץ חייב לשלם חומש ולפי דברי הכ"מ כ"ש הכוסס חטה א"כ לק"מ אך קשה לי שהרמב"ם פסק בפ"ב מהלכות שביתת עשור שתה חומץ חי אפי' הרבה הרי זה פטור מן הכרת אבל מכין אותו מכת מרדות והיינו כרבנן כמפורש התם ביומא אע"ג דמתני' כרבי אתיא מ"מ לית הלכתא כוותיה ולפ"ז צ"ל אף סתמא דמתני' דשבת כרבי כמפורש כאן בסוגיין ולית הלכתא כוותה וקשיא אהרמב"ם בתרתי השתא גם מה שכתב מהר"י קורקס ומביאו הכ"מ דלכך פסק רבינו כרבי דרבי יוחנן פסק כן אין ראיה שר"י לשיטתו דאמר הלכה כסתם משנה אבל לדידן ודאי דלית הלכתא כרבי ואפשר לומר דהרמב"ם איירי במגמע לאחר טיבולו וביה"כ מסתמא איירי במגמע קודם טיבולו ודוחק מכמה טעמים וצ"ע: