חידושי אנשי שם על יבמות · דף 39a

מהר"ן שפירא
זהו מלשון הרי"ף והוא פירוש על האבעיא והיינו כפי' התוס'. ודלא כרש"י שפי' דהאי בעיא אם היבם נאסר או לא ועיין בגמרא בזה:

ר"ל דעוד הוי נ"מ דאם דעתה ג"כ איבם אז חשובה כמורדת דנשבעה שלא ישמש עמה והיינו מורדת מתשמיש והיבם אינו יכול להפר לה. אך מאחר דקי"ל כרב דכופין לחלוץ לה והיינו דלא מסקא אדעתה דמית בעלה ממילא לא חשיבא כמורדת כלל. ומסיק ושמעת מינה דליתא לדשמואל. דדוקא מדלא אסקא אדעתא לאוסרה על היבם הוא דכופין ואינה חשובה כמורדת משמע הא כשמורדת ואסרה בפי' עצמה על היבם אין כופין וחשובה כמורדת א"כ ממילא ליתא לדשמואל דאמר אין כותבין כלל איגרת מרד וכו' ובאשר"י הביא לדברי הראב"ד בזה שהאריך לתמוה על הרי"ף דלא נשמע מכאן כלל ענין מורדת דהא עכ"פ אנו נזקקין כאן להתירה בין בכופין בין במבקשין ואם איתא דמורדת היא אבעיא לך לשבקה בעיגונה וכו' עיין שם שהאריך: