[דף ו ע"א] והכרמלית אטו כולהו לאו כרמלית נינהו כי אתא רב דימי אמר לא נצרכה אלא לקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים כלומר זו היא עיקר כרמלית שגזרו עליה חכמים משום דזימנין דדחקי רבים ועיילי להתם ומתחזיא כרשות הרבים ושויוה כרמלית משום דלא ניחא תשמישתא וכולהו הנך אחריניתא משום לתא דהך גזרו רבנן בהו וזו היא העיקר הגזרה וכה"ג אמרינן בפירקין דלקמן אטו כולהו לאו משום בל תכלה נינהו אמר רבא מפני הרמאין כלומר שזו היא עיקר התקנה שאמרה תורה הנח פאה בתוך שדה וזה הטעם כעיקר לכל הטעמים כולן ירושלמי כרמלית תאני ר' חייא כרמל רך ומלא אינו לא לח ולא יבש אלא בינוני אף הכא אינה לא רשות הרבים ולא רשות היחיד אלא כרמלית. וגמרא דילן אמר רב ששת ותופסת עד עשרה מאי ותופסת עד עשרה אילימא דאי איכא עשרה הויא כרמלית וא"ת הא רשות היחיד היא כל שגבוהה עשרה ורחבה ארבעה איכא למימר הכא במאי עסקינן דלית ליה אלא חדא מחיצת או שתי מחיצות גבוהות עשרה וכהאי גוגא הויא כרמלית למאי דקא סלקא דעתך:
קריאה במקור
המאור הקטן על שבת · דף 2a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7740d915110af80dfa4abeab4e446d105af9d1badeb1bfee7923974d70257256