הא דתניא מילא מים להשקות לבהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור יש מרבותינו חכמי צרפת ומחכמי נרבונא כמו כן שאמרו דוקא להשקות לבהמתו שאלמלא מלוי הנכרי לא היה ישראל יכול להשקותן לבהמתו אבל לשתות אחריו מותר שהרי אדם מטפס ויורד לבור מטפס ועולה ואפי' בלא מלוי הנכרי היה יכול לשתות ואשתכח דלא אהנו מעשיו דנכרי ואף על פי שעשה הנכרי מדעת עצמו בשביל ישראל אין חוששין לכך וכן ליקט עשבים כיון דאוקימנא דקאי לה באפה ואזלה ואכלה לא היה ישראל יכול לעשות זה במחובר בעשבים שהיו מפוזרין לכאן ולכאן שאין דרך להאכיל כן לבהמה כדקאי לה באפה ואזלה אבל אם היה מקום מרעה שיש שם הרבה עשבים והיה ישראל יכול להאכילן לבהמתו במחובר אפי' במעמידה על גביהן אע"פ שלקטן נכרי בשביל ישראל מותר כל כמה דלא אהנו מעשיו ולא עביד אלא מדעתא דנפשיה ומאכיל לבהמתו במחובר אין שם חשש איסור ומפורש הוא במכילתא למען ינוח שורך וחמורך הנח לה והיא תולשת וזו היא ניחא שלה:
קריאה במקור
המאור הקטן על שבת · דף 46a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7740d915110af80dfa4abeab4e446d105af9d1badeb1bfee7923974d70257256