שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 5 · הלכה 5 · Integer 18

מן דהוה סליק למידן בירושלים עד דתלת איגרן כו'. — פי' שדרכן היה לשלוח לבעל הדין שלש איגרות ע' כתובות פ"ט ה"י (דף ל"ג ע"ב).

משבא אלעזר בן פחורה ויהודה בן פתורה היו נוטלין אותן בזרוע והיה ספיקן בידו כו'. — נראה דאלעזר בן פחורה דהכא הוא עצמו אלעזר בן פועירה הצדוקי שהיה יועצו של ינאי כפי מה דאיתא בבבלי קידושין (ס"ו א') ור' יוסי ב"ר בון סבר דיוחנן דהכא הוא עצמו ינאי דהתם וכאביי בבבלי ברכות (כ"ט א') דאמר הוא יוחנן הוא ינאי שנעשה צדוקי בסוף ימיו ולכך אמר שפטיש היה מכה בירושלים עד תחילת ימיו בעוד שהיה פרושי שאז תיקן תקנות הללו אבל ר' חסידא ור' חזקיה סברי כרבא בבבלי ברכות שם דיוחנן שהיה צדיק לחוד, וינאי שנעשה צדוקי לחוד (וכן משמע לי מהא דתנן בידים פ"ד מ"ו) ולכך מסתבר להו לפרש עד סוף ימיו דאז תקן תקנה זו דאל"כ היה צריך לשנות בלשון אחר "ובימיו לא היה פטיש מכה בירושלים" וכמו ששונה למטה "ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי".

[השלמות: בראשונה היה מעשר נעשה לג' חלקים. —פי' מע"ש.]