מאן דמר נותן בין ביד בין בכלי מאוס הוא מ"ד נותן שמן ע"ג ראשו כו'. — צ"ל: מ"ד נותן בין ביד בין בכלי אף מאוס הוא נותן (פי' דנותן השמן ביד או בכלי ומניחן על ראשו) מ"ד נותן שמן ע"ג ראשו ולוחש אינו מאוס (פי' בתמיה שאין נותנין על הראש שמן מאוס וליתן בכלי ולהניח על הראש אסור ולכך א"א ללחוש בשמן מאוס) א"ר יונה כו' מ"ד נותן בין ביד בין בכלי מע"ש מותר (פי' מותר ליתן בכלי כמו שמותר בשבת) מ"ד נותן שמן ע"ג ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי מע"ש אסור (פי' דמע"ש לא ניתן אלא לאכילה ושתייה וסיכה בלבד ומאחר דבכלי אסור בשבת אסור גם במע"ש) א"ר יוסי וכי כל כו' מהו כדון ובלבד שלא יעשה כו' (פי' דדוקא בשבת אסור ללחוש בכלי משום שהוא דרך חול ע' בבלי סנהדרין ק"א א' אבל במע"ש מותר ללחוש בכלי לדברי הכל).
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מעשר שני · פרק 2 · הלכה 1 · Integer 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9e5db4b6deaa421b82168c5d4841430420d445ccff750d66b85024f33c7bc2ef