מתניתא בשאינו יכול. פי' דאינו יכול לשתות ע"כ אמרינן דקיבל עליו נזירות לגמרי מן היין אבל אם יכול לשתות והוא בעצם שיכור ע"כ דאין הכונה שיהא נזיר לגמרי מן היין אלא כונתו על כוס זה שיהא עליו קרבן דאי הי' רוצה להזיר א"ע מיין לגמרי מ"ש דקאמר גבי מזגו לו את הכוס זה משא"כ באינו יכול ולא שותה מעולם ע"כ לא קיבל עליו בפעם אחרת נזירות מן היין כיון דבלא"ה אינו שותה רק כעת שמזגו לו את הכוס והוא אינו רוצה ע"כ הזיר עצמו מן היין אבל אם הוא שיכור ושותה תמיד אם היה. כונתו להזיר עצמו מן היין היה לו להזיר את עצמו בפעם אחרת מ"ש דמזיר א"ע גבי כוס זה דמזגו לו אלא ע"כ דמקפיד דווקא על כוס זה ע"כ תני בסיפא מעשה באשה אחת שכורה מזגו לה את הכוס ואמרה הריני נזירה ממנו אמרו חכמים לא נתכונה זו אלא כלומר הרי הוא עלי כקרבן ולא סותר הסיפא להרישא ודוק:
קריאה במקור
חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי נזיר · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: d388f480ece16f0a6583793a32f69b1be847a49c550d27035fcd6d215eacfb20