קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 2

גמ' ופריך ניחא בפ"נ אבל לא בפ"נ. דפסול כיון שאינו מעיד על החתימה לאן כלום הוא אלא בפכי נחתם אבל לא בפ"נ דתנן במתני' דפסול קשיא מ"ט הא עיקר קיומו של גט הוא בחותמיו ולא אמרו דבעינן לומר בפ"נ ובפ"נ אלא משום שאין עדים מצויין לקיימו או משום דאין בקיאין לשמה כדאמרינן לעיל ריש פ"ק והני חששות אינן אלא בחתימת העדים ונראה דלא פריך אלא מסיפא דתנן בפ"נ חציו ובפני נחתם כולו פסול קשיא ליה אמאי פסול הא מעיד על החתימות שהן עיקר:

ומשני אלא כר' יודה. דתנן לקמן פ' הגט ר"י פוסל בטופסי גיטין שנכתבו שלא לשמה הלכך אף שמעיד על חציו האחרון שהוא התורף שנכתב בפניו לשמה מכל מקום כיון שאינו מעיד על חציו הראשון שהוא הטופס נמי פסול לר"י דבעינן טופס לשמה:

ופריך ודר"י בח"ל. וכי פליג ר"י במביא גט בח"ל שצריך שידע השליח שהטופס נכתב לשמה:

המגרש בארץ ישראל. פליג ר"י וסובר שצריך שיהא נכתב לשמה משום דגזרינן טופס אטי תורף:

וכי יש טופסי גיטין בחוצה לארץ. בתמיה הא ודאי שאין השליח. צריך להעיד על כך דהיא גופא דרבנן שצ"ל בפ"נ גזרה שמא יבא הבעל ויערער וטופס לשמה נמי גזרה וה"ל גזרה לגזרה א"נ שינוייא הוא וה"פ וכי יש טופסי גיטין בח"ל וכי יש לחלק בחוץ לארץ בין טופס לתורף ודאי צריך שיעיד שנכתב בפניו גם הטופס דהא במגרש בח"ל בעינן שידע שהוא גט אשה ובתורף אין שם רמז לגט אשה שהרי תורף אינו אלא מקום האיש והאשה והזמן כדתנן לקמן פ' כל הגט וגם צריך שידע השליח שהוא נעשה שליח לגט זה שנכתב לשמה ושזה האיש שולח גט לאשתו ואין השליח יודע שהוא גט אשה אלא אם כן נכתב כולו בפניו דהיינו הטופס והתורף מיהו לקמן משמע שגם הרי את מותרת לכל אדם הוא מכלל התורף:

אם היה נכנס ויוצא מותר. ולא בעינן שיהא השליח עומד ורואה כתובת כל אות ואות: