קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 8

ספר. דכתיב וכתב לה ספר כריתות דמשמע קלף:

ידות האוכלין. הוא הדבר שאוחזין בו המאכל כשרוצין לאכלו כמו עוקצי תאנים ודומיהן מיבעיא ליה אי כותבין עליו גט לר"י הגלילי דפוסל באוכלין או לא מי אמרינן כיון דלענין טומאה הן כאוכלין לענין גט נמי כן או דלמא שאני התם דרבינהו קרא דכתיב טמא הוא לכם ודרשי'לכל צרכיכם:

כתבו. אמר לסופר כתוב גט על קרן צבי וקצצוהו וחתמו ותנו לה כשר טעמא דגרדו דתו לא הוה יד ואח"כ חתמו הא אם חתמו ואח"כ חתכו פסול מפני שהיה יד בשעת חתימה ש"מ ידות אוכלין כאוכלין:

על זכרותו של קרן. שכשהקרן מחובר בבהמה בולט עצם מן הראש ונכנס לתוך חלל הקרן ועצם הבולט נקרא זכרות וקאמר ר' בא הא דצריך לחתוך הקרן קודם החתימה דוקא כשכתב הגט על הזכרות דזהו ודאי מחובר אבל הנרתיק אף שהוא על הבהמה מ"מ כפרוש הוא שאינו מחובר בגוף עצמו וכשר:

ר"י בעי. לר"י הגלילי דסובר בעינן דומיא דספר בכל דבר א"כ כלי דכתיב בהכשר זרעים נמי ממעטינן מיניה כל דבר שיש בו רוח חיים ואם חישב שיפלו המים על הבהמה ה"ל כחישב שיפלו על הקרקע ומים הנופלים על הקרקע לא שייך בהם לרצון ואם נפלו אח"כ המים אלו שלא לרצון על האוכלין אין מכשירין דכתיב וכי יתן מים על זרע וקרינן וכי יותן בעינן כי יותן דומיא דכי יתן לרצון או שיפלו בתחילה על האוכלין ברצון להכשירם לטומאה או שיפלו תחלה על דבר תלוש לרצון אע"פ שנפלו אח"כ על האוכלין שלא לרצון כבר הוכשרו:

והכא הוא אומר הכין. ואף כאן לענין הכשר זרעים אמרי' כן דכמחובר הוא דר"י הגלילי סובר כי היכי דממעטינן מספר מחובר ה"נ ממעטינן מיניה בעלי חיים דשניהם חד מעלה אית להו ה"נ כי היכי דממעטינן מכלי מחובר ה"נ יש לנו למעט מיניה בעלי חיים:

או שנייא היא. או דלמא שאני הכא דכתיב בכל כלי ובכל ריבוייא הוא ומרבינן גם בעלי חיים שהם ככלי שהמים שנפלו עליהם לרצון מכשירין:

ופריך מעתה. דקאמרת בכל ריבוייא הוא נימא אף במחובר מכשיר ואפי' חישב שירדו לבורות יכשיר ובמחובר ודאי ליכא מאן דפליג דאינו מכשיר:

ומשני שנייא היא הכא דכתיב כלי. כלומר אם מרבינן גם בורות א"כ כלי מאי אהני לן אלא כלי למעט מחובר ובכל לרבות בעלי חיים: