קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 9 · הלכה 6 · Segment 2

גמ' ושואל אני בשלום פלוני. אע"פ שכתב כן בסוף הגט כשר שחזקה שעל כל הכתוב למעלה חתמו ולא על השאילת שלום לבד הואיל וכתב ושואל בוי"ו לומר שמוסיף על ענין הראשון:

שואל אני וכו'. בלא וי"ו פסול שלא חתמו אלא על שאילת שלום ולא על עיקר הגט:

אפי' אמר שואל וכו' חזקה על הכל חתם. דמה להם לחתום על שאילת שלום לחוד א"נ ה"ג אפי' אמר ושואל אני בשלום פלוני חזקה על האחרון חתם וכ"נ בסמוך וכ"ה בבבלי וכן עיקר:

איזהו כללו של ר"י. אמתני' קאי דתנן ה' שכתבו כלל בתוך הגט וכו' כולן כשרין וקאמר איזהו כלל לר"י דכולן כשרין:

ה"ג איש פלוני מגרש את פלונית ופלוני לפלונית. וכתב זמן אחד לכולן אבל אם כתב זמן לכל אחד הוי טופס ואם כלל כל הנשים יחד וכדאמר לר"ל בסמוך פשיטא דהוי כלל:

מגרשין את נשותינו. פלונית ופלונית ממקום פלונית והדר כתב פלוני גירש פלונית וכו' דאם לא הדר ופרטן אינו גט דכתיב וכתב לה ולא לה ולחברתה אבל אם לא כלל כל הנשים תחלה הוי פרט. שאם הזכיר גירושין לכל א' וא'. כגון שכתב פלוני מגרש פלונית ופלוני מגרש פלונית פסול דה"ל פרט וצריך טופס ועדים לכל א' וא':

חייליה דר"י. כחו וראייתו מהא דתנן נדרים פ"ט:

ה"ג קונם שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן. וה"פ דוקא כשהזכיר קרבן בכל א' הא אם לא הזכיר קרבן אלא פעם א' ה"ל כלל וכשהותר א' מהם הותרו כולן ה"נ כשאינו מזכיר גירושין אלא פעם א' ה"ל כלל:

היה כותב טופס לכל א' וכו'. דוקא בשכתב טופס לכל א' הוא דה' ראשונים פסולין הא כתב טופס א' לכולן אע"ג שכתב שם כל איש ואשה בפני עצמו ה"ל כלל:

פרטו של ר"מ וכו'. בבבלי פ' שבועת הפקדון תניא כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כל א' ואחת דברי ר"מ רי"א שבועה לא לך לא לך לא לך חייב על כל א' ואחת ועלה קאמר שמואל פרטו של ר"מ וכו' מאי ששמע ר"י שהיה עושה ר"מ כלל דהיינו לא לך לא לך עשאן ר"י פרט וממילא שמעינן דפרטו של ר"מ היינו ולא לך ולא לך דאי לא מאי הוי פרטו של ר"מ והוא כללו של ר"י דאי ולא לך לר"י נמי פרטא ולא חשיב כלל אלא שאין לכם מ"ש לא לך דנקט:

ה"ג ר' שמואל בשם ר"ז וכ"ה בשבועות:

מיליהן דרבנן. מדברי ר' יוחנן שמעינן דפליג אשמואל דאמר ר"י וכו':

ה"ג אם אמר את פרטו של רבי מאיר כללו של ר"י אמר שואל אני וכו' וכ"ה בשבועות. וה"פ אס"ד דסובר ר"י לא לך לא לך כלל הוא א"כ בכתוב למטה שואל אני בשלום פלוני ליהוי גיטא וה"ה דקשיא נמי ארישא בכותב ושואל אני לא ליהוי גיטא ונימא דלא חתם אלא על השאילת שלום ואין סברא לומר ר' יוחנן כרבי מאיר סבירא לי' דהא קיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י:

מאי כדון. מאי הוה עלה כלומר הלכתא כמאן:

מתני' אמרה כן. ממתני' שמעינן כר' יוחנן:

דתנינן תמן. פ' שבועת הפקדון:

רמ"א וכו'. ברישא תנן תן לי חיטים ושעורים וכוסמין שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת רמ"א אפי' אמר חטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת:

ולית בר נש. ואין אדם אומר אפי' אלא א"כ הוא מודה לדברי הת"ק ש"מ דת"ק באומר בלא וי"ו איירי וקאמר ר"מ דאפי' באומר בוי"ו חטה ושעורה וכוסמת נמי הוי פרט וחייב על כל אחת ואחת ות"ק היינו ר"י:

ה"ג ע"ד דר"מ בין שאמר חיטין ושעורין וכוסמין בין שאמר חיטין שעורין כוסמין כלל ופרט הוא ע"ד דר"י אם אמר חיטין שעורין כוסמין כלל ופרט הוא חיטין ושעורין וכוסמין כלל שאין עמו פרט הוא וכ"ה בשבועות שם. וה"פ כלל ופרט הוא שבועה אחת שאמר כלל הוא וקאי על הכל ואפ"ה חייב על כל אחת כיון שפרטן ולא אמר סתם שבועה שאין לך בידי ולר"י דוקא אם אמר בלא וי"ו הוא דהוי כלל ופרט אבל אם אמר בוי"ו אינו אלא כלל ואינו חייב אלא אחת והיינו דר' יוחנן: