קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 5 · הלכה 6 · Segment 5

יקעקע כל הבירה ויתננו לו. שצריך להחזיר הגזלה בעינה:

נותן לו. דמים כפי שווי המריש וא"צ להחזירו בעין מפני תקנת השבים וכדפרישית במתני' מה פליגין. כי פליגי בשגזל מריש שאינו צריך שום תיקון ובנאו כמות שהוא בבירה אבל אם תיקנו אחר הגזלה ואח"כ בנאו בבירה מודו ב"ש דקנאו בשינוי ואין לו אלא דמי עצים:

גזלו. למריש ושיפהו על מקומו שהיה מונח קודם שגזלו מהו שיחזירו בעינו מי אמרינן הא קנאו בשינוי או דלמא כיון דמונח במקומו הראשון לא יטלנו משם:

נשמעינה מן הדא. תא שמע:

שמין לו. להבונה מה שבנה וידו על התחתונה אם השבח יתר על היציאה נותן לו את היציאה אם היציאה יתירה על השבח נותן לו כשיעור השבח:

ביקש. הבונה ליטול עציו ואבניו אין שומעין לו אלא בעל החורבה נותן. לו דמי עציו ואבניו כיון שבנאום ברשותו כ"ש כאן דמריש שלו הוא שאין הגזלן יכול ליטלו משם ואין לו אלא שכרו:

ה"ג ר"י בר אחאמשום רב נחמן בר יעקב:

הפורק חבילתו לתוך חורבתו של חבירו. שלא מדעתו:

שמא אין שומעין לו. בתמיה וכי אין שומעין לו שיטול את שלו אע"פ שבעל החצר רוצה ליתן לו דמי חבילתו וה"נ אמאי אין שומעין לו ליטול עציו ואבניו:

משום יישוב. א"י שתהא מיושבת וע"י הבתים הבנויים נמצאו דיורין:

ה"ג הוינא סבר מימר בין בארץ בין בח"ל פליגין מן מה דאר"י בר אידי משום יישוב הדא אמרה מה פליגין בארץ אבל בח"ל לא. וה"פ תניא היורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות ואמר לו הבונה עציי ואבניי אני נוטל בש"א שומעין לו ובה"א אין שומעין לו וס"ד דר' יוסי ב"ש וב"ה בין בארץ בין בח"ל פליגין וטעמייהו דב"ה דאין שומעין לו דזכתה לו שדהו אבל מדאמר ר"י הטעם משום יישוב א"י ש"מ דוקא בארץ אין שומעין אבל בח"ל שומעין לו:

ה"ג ביקש ליטול דמי עציו ואבניו מהו. כלומר מאימתי צריך בעל החורבה לשלם לו דמיו:

אומרים לו המתן עד שידור בתוכה. ואז ישלם לך:

נותנין לו מיד. או עציו ואבניו או דמיהם: