קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 8 · הלכה 10 · Segment 2

גמ' ואקח את ספר. המקנה את החתום המצוה והחקים ואת הגלוי:

ה"ג ואת החתו' זה המקושר. דחתום משמע צרור וחתום ומקושר:

זה הפשוט שבמקושר. הטופס שבו שכתוב כעין שלנו:

המצוה והחקים. משמע שיש מיני חילוקי דינין בין פשוט למקושר:

שזה. הפשוט כשר בשני עדים והמקושר בעינן שלשה עדים:

זה. הפשוט העדים חתומים מתוכו ומקושר חתומים מאחריו:

מקושר עדיו לאורכו. מתחילין לתתום מאחריו כנגד שיטה אחרונה זה תחת זה והולכין וחותמין לאורכו של שטר ואם השטר כתיב ערב הם חותמין שתי:

בין קשר לקשר. מבחוץ חותמין ובלבד שיחתמו סמוך לכפילות השטר שאינו יכול להזדייף א"נ ובלבד שיחתמו מבחוץ ע"ג הגט ונראין בין חריצי הקשרים:

ופריך וחש לומר. וניחוש שמא זייף וכתב מאי דבעי בסוף השטר שבמקושר שהרי חתימי סהדי בראש השטר בין הקשרים ולא בסוף השטר:

ה"ג סבר רב הונא לעולם וכו'. וכ"ה לקמן:

עד שיקראו בו מלמעלן. שהרי כתוב למטה אני פב"פ מקבל עלי כל מה שכתוב בו מלמעלן ואם אינן קוראין מ"ש למעלה ודאי דאסורים לחתום א"נ הרי יכולין לראות אם דבר למטה ממנו:

ה"ג וחש לומר שמא חזר וזייף. ניחוש שמא חזר וכתב אחר שכתב אני פב"פ וכו' חזר והוסיף דבר וכתב שנית למטה אני פב"פ וכו':

ומשני סבר רב הונא שטר שכתוב בו שני פעמים מקבל עלי אני פב"פ וכו' השטר פסול:

ופריך חש לומר. וניחוש שמא מחק אני פב"פ הראשון וכתב על המחק מה שרצה וקיימו וכתב בסוף אני פב"פ וכו'. ומשני סבר ר"ה שטר שנמחק בו דבר פסול אפי' נתקיים בעדים והיינו שאותו המחק בסוף השטר במקום שי"ל שהיה כתוב בו מקובל אני עלי וכו' כגון בתר במנא דכשר למקנייה ביה ומחקו והגיה מה שרצה ואח"כ כתב מקובל עלי וכו' אבל באמצע הכתב אין לחוש שהרי ניכר שנמחק ונתקיים קודם שכתב מקובל עלי וכ"מ בבבלי: