קרבן העדה על תלמוד ירושלמי גיטין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 4

עד שיאמר וכו'. לא סגי שיאמר תיבות אלו בפ"נ ובפ"נ אלא צ"ל בפ"נ ביום וכו' א"נ ב"ד שואלין אותו אם נכתב ונחתם ביום ולשמה וה"ה לשאר דקדוקי הגט:

בעא. לפני רבי יוחנן צריך שיכיר השליח המביא גט ממדינת הים בשעת החתימה ששמות העדים שמות ישראל הם כלומר אבל אם שמותן כשמות העכו"ם הגט פסול משום חשש הרואים או דלמא אינו צריך דהכל יודעי' שיש ישראלים ששמותן כשם העכו"ם ואין דרך לחתום בגט אלא ישראלי' א"נ ה"ק אי סגי באמירת השליח בפ"נ אף על פי ששמות העדי' כשמות העכו"ם או דלמה חיישינן שמא טעה השליח וסבר ישראלים הן:

עכו"ם לוקין חתומין עליו. אם חתומין על הגט לוקס ולוס שהן שמות מובהקין דעכו"ם:

ואתם אמרין אכין. בתמי' איך יטעה השליח לומר שהן ישראלי' אם לא שנתברר לו הדבר הלכך סגי באמירתו בפ"נ ובפ"נ:

הרי אלו כשרין. אפילו בלא עידי מסירה דלא מחזקינן להו אלא בישראל לפי שרוב ישראל שבח"ל שמותן כשמות עכו"ם:

לא אמר וכו'. סתמא דש"ס הוא דמסיק ודייק הכי מלישנא דברייתא:

מאי כדון. מעתה המביא גט בארץ ישראל צריך שידע שהעדי' ישראלים הם או לא:

עד שיכתוב במקום יהודאיקי. צריך שיעיד שנכתב במקום שב"ד יהודים מתאספי' שנקרא בית יהודאיקי:

בבית הכנסת. שיהודי' מצויים שם ולא עכו"ם:

מצטרף עשרה בני אדם. צריך שיכתוב הגט לפני עשרה מישראל דמסתמא יכירו העדים אם ישראלים הם א"נ אם נכתב הגט לפני עשרה מישראל סגי:

נוח לי. טוב לו לשליח שיקיים הגט בחותמיו שא"צ אלא שני עדים ולא יצטרך להטריח עצמו לצרף עשרה:

מאי כדון. מעתה איך יעשה במקום שאין שם בה"כ:

ומשני אפי' נכתב בחנותן של ישראל. נמי מחזקינן לעדים בישראלים: