פני משה על תלמוד ירושלמי ראש השנה · פרק 2 · הלכה 8 · Segment 4

משמש ידע מבואו עשה ירח למועדים. כלומר שע"י שיש כאן כך וכך שקיעת החמה בכך וכך מהזמן אז מחשבין ויודעין לעשות מועדים ע"פ חשבון הירח וכלל החשבון הוא לעולם משקיעת החמה וכדדריש נמי ר' ברכיה לקמיה:

כתיב ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח יצאו בני ישראל והלא מרעמסס בלילה הוא שנסעו כדכתיב בפרשת בא ויהי בחצי הלילה וגו' ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם וגו' וכתיב אבתריה ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וגו' אלא ש"מ מכאן כד יטמע. כשתשקע החמה בלילי מועדא ואז ארבעה עשר מטמיעין אית בה' שכבר כלו י"ד שקיעות מתחלת החדש ומיד נחשב אח"כ ליום ט"ו וא"כ יצאו בט"ו והמועד בט"ו הוא הוי משקיעת החמה אתה מונה ללבנה וכלומר החשבון הוא משקיעת החמה וכדאמרן:

אמר רבי סימון והיו. כתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים והרי המועדים לחשבון הירח אנו מונים אלא לומר לך ע"י זה וע"י זה אנו מונים שהחשבון משקיעת החמה היא:

א"ר יוחנן ויהי ערב ויהי בקר יום אחד כתיב על ידי שקיעת החמה שהוא תחלת הערב הוא יום אחד עם יום שלאחר כן:

רשב"ל אומר החדש. הזה לכם כתיב גבי קידוש החדש כדדרשינן הזה כזה ראה וקדש וללמד עד שיהא כולו מן החדש וכלומר שצריך שיהא היום כולו מן חדש של לבנה שנתחדש ואכתי לילה שלפניו אין אנו יודעין אלא מן מה דאמר ר' יוחנן ויהי ערב וגו' וכדמסיק ואזיל:

אשכחת. נמצאת למד דצריך ללימוד תרוייהו דאלו מדר' יוחנן לחוד ולא שמעינן מה דאמר רשב"ל ה"א דלא אמר אלא אם אפי' היא כולו מן החדש דלא שמעינן מהכתוב שהביא ר' יוחנן דלענין קידוש החדש הוא דמיירי אלא הוה דרשינן לקרא דהחדש שאף שהוא כולו וכו' שפיר דמי ולא הוה דייקינן שצריך שיהא כך הלכך צריך לדרשיה דר"ל דדייק הכי ואי מדר"ל לחוד לא הוה ידעינן שאף הלילה צריך שיהא מן החדש ומדרשיה דר' יוחנן דדריש ויהי ערב וגו' הוא דלמדנו שאין נחשב יום כולו אלא אם כן בחשבון גם הליל שלפניו עמו הוי דצריכא לתרוייהו ללמד שצריך שיהא הלילה והיום כולו מן החדש:

הדרך עלך אם אינן מכירין ראוהו ב"ד וכל ישראל נחקרו העדים. מפרש התם בגמרא דאי נמי נחקרו העדים קאמר וכל חלוקה דהאי בבא דרישא רבותא באנפי נפשה קתני דבראוהו ב"ד וכל ישראל ס"ד אמינא דאע"פ שלא הספיקו לומר מקודש עד שחש כה ליל ל"א לא יעברוה הואיל ואיפרסמא מילתא שנראית הלבנה ויהי' ר"ח יום שלשים קמ"ל דאף שנראית בליל שלשים ולא קידשו ב"ד היום מכיון שכבר חשכה ליל ל"א והוא אחר צאת הכוכבים ה"ז מעובר ויהיה ר"ח למחר ביום ל"א דלאו בראיה לחוד תליא מילתא אלא עד שיקבעו ב"ד ויאמרו מקודש ביום שלשים ובחלוקה דנחקרה העדים איצטריך דסד"א תהוי חקירת העדים כתחילת דין ומקודש כגמר דין וליקדשיה בלילא קמ"ל דלא דאמר קרא כי חק לישראל הוא וגו' אימת קרוי חק בגמר דין וקרי ליה משפט מה משפטו היינו תחלת דין ביום אף הכא נמי ביום: