פני משה על תלמוד ירושלמי ראש השנה · פרק 2 · הלכה 7 · Segment 2

גמ' אצל מי שלח. ר"ג לר' דוסא שהוא החולק הראשון על דבריו או אצל ר' יהושע שהסכים לר' דוסא:

מן מה דתני. בברייתא א"ר יהושע וכו' הדא אמרה אצל ר' יהושע הוא ששילח:

ביד מי שלח. זה וקאמר מן מה דתני בברייתא שר"ע השיב לר' יהושע על שהיה מיצר על הדבר ואמר לו כתיב אותם קרי ביה אתם וכו' וכל' הזה אמר לו ר' יהושע עקיבא נחמתני הדא אמרה ביד ר"ע שילח לו והיה מיצר ודואג וכשא"ל ר"ע שאל יהי מיצר א"ל נחמתני כלומר אתה שגרמת לי להיות מיצר ואתה הוא שעכשיו חזרת ונחמתני:

מה היה לו ללמד. לר"ע לפי שאינו מפורש במתני':

א"ר יוסה יודעין אנו וכו'. כלומר זה ודאי ידוע היא שאם קידשו ב"ד את החדש שלא בעדים שלא באו להעיד שהחדש מקודש שלכתחלה מצוה היא לקדש ע"י עדים המעידין על הראיה ובדיעבד מקודש הוא אף בלא עדים ומה בא להעיד ר"ע שאמר יש לי ללמד מה שאינו מפורש בהדיא במתני' זהו מה דתנינן בתוספתא ריש פ"ב שאם קדשו ע"פ העדים ואח"כ נמצאו העדים זוממין אפי' כן ה"ז מקודש דאתם אפי' מוטעים וא"כ אפי' לדידך שטעות הוא אין לנו מועדות אלא אלו של ר"ג ובית דינו:

והא תנינן. לעיל בפ"ק מעשה שעברו וכו' וקס"ד דטעמיה דר"ע מפני שבארבעים זוג א"א שלא יהא זוג אחד שלא יכוונו עדותן ויכול הב"ד לבא לידי טעות ע"י עדותן ונמצא שלא קידשו כראוי והא אמרת אפי' מוטעין מה שעשו עשוי:

על ידי שהיו ארבעים זוג וכו'. כלומר לא כדקס"ד אלא הטעם על ידי שהיו ארבעי' זוג ובאו זוג אחר זוג וכדפרישנא שם שאחר שבאו זוג הראשון והעידו ונתקבלה עדותן באו עוד זוג אחר זוג עד מ' זוג אבל אם היה זוג אחד וכלומר שהיו באים כולם יחד כזוג אחד לא היה מעכב לשום זוג מהן ואין זה שייך להא דקאמר אתם אפי' מוטעין: