פני משה על תלמוד ירושלמי ראש השנה · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 1

מתני' אם אינן מכירין אותו. אם אין הב"ד מכירין את העד מהעדי' אם נאמן וכשר הוא:

משלחין. ב"ד שבעירו:

אחר עמו. זוג אחר של עדים להעיד עליו לפני ב"ד הגדול שמקדשין את החדש:

משקלקלו המינין. ששכרו להעיד עדות שקר להטעות את החכמים:

בראשונה היו משיאין משואות. לאחר שקדשו את החדש ולא היו צריכין לשכור שלוחין לשלוח ולהודיע להגולה שהמשואות היו מודיעין אותן:

משקלקלו הכותים. והשיאו גם הם משואות שלא בזמן כדי להטעות לפי שב"ד לא היו משיאין משואות אלא על החדש חסר שנתקדש ביום שלשים והיו משיאין בערב נגהי שלשים וא' וטעמא משום ר"ח חסר שחל להיות בע"ש שאז היו משיאין במוצאי שבת שהרי אין יכולין להשיא בזמנו מפני השבת ואי אמרת נעביד משואות נמי אמלא אתו למיטעי דלא ידעי אם חדש חסר הוא והא דלא עבדי מאתמול משום דלא אפשר או דלמא מלא הוא ובזמנו הוא דעבדי וכ"ת אכתי נעביד בין אמלא ובין אחסר וכי איקלע ר"ח חסר בע"ש לא ליעבד כלל הא ליתא דאכתי איכא למיטעי דסברי דילמא מלא הוא ואיתנוסו הוא דאיתניס ולהכי לא עבדי אבל כי לא עבדינן אמלא כלל ליכא למימר דאתו למיטעי דלמא חסר הוא ובשבת לא הוה אפשר ובמו"ש איתנסו דמכיון דאמלא לא עבדי ושכיחא הוא תלו בשכיחא ולא תלו באונס ואיפכא נמי לא מצי למיעבד שישיאו אמלא ולא אחסר וכי מיקלע ר"ח חסר בע"ש ולא עבדי מידע ידעי דחסר הוא דלא תלו באונס אלא בשכיח דא"כ ביטלת את העם ממלאכה שני ימים משום ר"ה שיהו צריכים לצפות ביום שני שמא עיברוהו לאלול ובערב ישיאו משואות אבל כי עבדי משואות לחסר בלחוד ידעי שלמחר חול הוא ולפיכך לא עבדי אלא אחסר וכשלא היו משיאין בערב של יום שלשים היו הכל יודעין שהחדש מעובר. ופעם אחת עיברו ב"ד את החדש ולא עשו משואות בערב של יום שלשים והכותים השיאו בהרים שלהם והטעו את בני הגולה לעשות החדש חסר והתקינו שיהו שלוחין יוצאין: