א] ונראה כעובר משום לועג לרש כו'. א"א אנו רגילין לתרץ קושיה זו דודאי רמינן לה ולא קטרינן ליה ואי הוה קטור שרינן ליה. מרמא רמינן לה משום לועג לרש וכיון דאיכא שם ציצית ליכא לעג מן החיים עליו וכיון דשרי ליה ליכא לעג מיניה על שאר מתים וסתמא דמלתא כל המתים אין להם ציצית נתקנה בטליתות שלהם וממאי דאמרי' בברכות דלייה דלא לימרו למחר באין אצלנו וכו'. עוד טעם אחר שגם הם היו מניחין שם התכלת אם לא שצוה אותם להתירו מפני שהיה חש על התכלת מן האבוד ולא חשש על לועג רש עצמו והראשון טוב מזה. ואם כדברי זה הוה ליה לימר בגמ' בההיא שעתא רמינן ליה והדר שרינן ליה שהרי אף התרתו משום לועג לרש הוא שלא ילעג על שאר המתים ולא משום מצות בטילות לעתיד לבא לפי שאין להם בל תוסיף בין תבין:
קריאה במקור
כתוב שם מועד קטן · דף 16a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b8f91b49b38d9963eb1619e178644cc796cf4e0989e5436d8850273a6f941807