בתולה נשאת ליום הרביעי וכו' דרך דרש אפשר ליתן טעם על נשואי הבתולה ביום הד' עם מ"ש הרמ"ע ז"ל דשמש וירח היו שוים ובהיותם שוים אי אפשר להוליד וז"ש אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד מלשון תשמיש וכן אברהם ושרה שהיו כשמש וירח והיו שוים במעלה לא היה אפשר שיולידו וה' פקד את שרה מיעטה ועי"ז ילדה יצחק כמשפט הלבנה שמיעטה והרבה צבאותיה זהת"ד ולהזכיר זה תקנו הנשואין יום ד' שנתלו מאורות ולא יכלו להשתמש ב' בכתר א' עד שהקב"ה מיעט הלבנה והרבה צבאותיה כן דרך אשה אם תהיה בדעתה שהיא בשוה כמו בעלה לא תצלח ולא תוליד עד אשר תקטן בעיניה ותהיה בעיניה שפלה ממנו אז יתכן שיהיו לה בנים, ומאחר דאין אשה אלא לבנים א"כ מקדימין ליום הכניס"ה לעורר לב האשה תתבונן אור לארבעה ירח יקר נתמעט ועי"ז הרבה צבאותיה אף היא תמעט עצמה לגבי בעלה להתברך פרי בטנה ומשום הכי תלי מילתא באשה וקתני בתולה נשאת ליום הרביעי ולא קתני האיש נושא בתולה ליום הרביעי לאשמועינן דיום הרביעי אצטריכא לה לגרמה לקחת מוסר השכל. ואל זה ירמוז מאמרם ז"ל כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא ציוה ויעמוד אלו הבנים הכונה כי הוא אמר בת פ' לפ' ויהי זו אשה. הוא ציוה ויעמוד רמז לבעל שיעמוד ותקומה תהיה לו על האשה ומכח זה באים הבנים. [ובזה אפשר לרמוז משז"ל במערבא אמרי מצא או מוצא כלומר אם זיווגו נאה כמש"ה מצא אשה מצא טוב או ח"ו מוצא מר ממות ויש לרמוז דמצא הנקודה פתח תחת המם רמז שהאשה תהיה למטה ובעל גדול הימנה אז מצא טוב, אבל אם היא רעה המ"ם בחולם שהוא למעלה שחושבת שהיא למעלה, ועל דרך זה שמעתי אם היא מחזקת עצמה אשה שהוא גי' ש"ו והן נגרע ממספר איש גי' שי"א אז מצא טוב אך אם היא מחזקת עצמה האשה שהוא גימט' כמו איש אז כתיב ומוצא וכו' ובמ"א כתבתי איזה גרגירי ציצים ופרחים בזה]. וז"ש הוא ציוה ויעמוד אלו הבנים הכונה הוא ציוה ויעמוד הבעל על עומדו והוא ימשול בד והטעם אלו הבנים דמזה נמשך להוליד אם האשה תחשוב עצמה קטנה מהאיש:
ודרך דרש היכא דאיכא למדרש אפשר לרמוז הא דאמר רב יוסף בריש שמעתין מריה דאברהם תלי תניא וכו' ויש לדעת מה הלשון אומרת מאריה דאברהם ואפשר דרב יוסף אמרה על מימרת רב יהודה אמר שמואל מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי לפי ששנינו הגיע הזמן וכו' ועל זה קאמר רב יוסף מריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא הכונה שהוקשה לו מאי קאמרו מפני מה אמרו בתולה כו' הלא מאברהם אע"ה הטעם פשוט דאברהם כל עוד (כל) שלא נתמעטה שרה לא הוליד ממנה מעין דוגמא של מעלה שמש וירח ביום הרביעי דאם לא נתמעטה הירח לא היו הככבים ואי אפשר שישתמש"ו ומ"ה נשאת ביום הד' לזכרון יומא דקא גרים להשפיל גאותה נגד הבעל. ותו תלי תניא בדלא תניא. ומ"ה נקט מאריה דאברהם לרמוז הטעם האמור:
ונהירנא שראיתי בס' זרע בירך ח"ג על ברכות דף כ"ג ע"ג שכתב דמקשים היכי תקון לישא ברביעי שעפ"י המזל אין להתחיל מלאכה ברביעי ולק"מ דאמרו במדרש דהקב"ה הוסיף ה' לאברהם לרמוז דבניו יקבלו ה' חומשי תורה ואין מזל לישראל וגם הוא יצא מאצטגנינות שלו וכו' ולכך נשאת בד' דאין מזל לישראל והיינו דאמר רב יוסף דלא אפשר דהאי דבעי מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הד' כונתו דיום ד' קשה כפי המזל דהרי אין מזל לישראל ולכך נקרא אברהם וזה רמז באומרו מאריה דאברהם דה' אדון אברהם קראו אברהם להורות דאין מזל לישראל והוסיף לו ה' כנגד ה' חומשי תורה וא"כ ל"ק איך נשאת בד' שהמזל קשה זהו תורף דבריו: ועוד האריך שם בהקדמות נפלאות עש"ב:
ודרך דרש היכא דאיכא למדרש אפשר לרמוז הא דאמר רב יוסף בריש שמעתין מריה דאברהם תלי תניא וכו' ויש לדעת מה הלשון אומרת מאריה דאברהם ואפשר דרב יוסף אמרה על מימרת רב יהודה אמר שמואל מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי לפי ששנינו הגיע הזמן וכו' ועל זה קאמר רב יוסף מריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא הכונה שהוקשה לו מאי קאמרו מפני מה אמרו בתולה כו' הלא מאברהם אע"ה הטעם פשוט דאברהם כל עוד (כל) שלא נתמעטה שרה לא הוליד ממנה מעין דוגמא של מעלה שמש וירח ביום הרביעי דאם לא נתמעטה הירח לא היו הככבים ואי אפשר שישתמש"ו ומ"ה נשאת ביום הד' לזכרון יומא דקא גרים להשפיל גאותה נגד הבעל. ותו תלי תניא בדלא תניא. ומ"ה נקט מאריה דאברהם לרמוז הטעם האמור:
ונהירנא שראיתי בס' זרע בירך ח"ג על ברכות דף כ"ג ע"ג שכתב דמקשים היכי תקון לישא ברביעי שעפ"י המזל אין להתחיל מלאכה ברביעי ולק"מ דאמרו במדרש דהקב"ה הוסיף ה' לאברהם לרמוז דבניו יקבלו ה' חומשי תורה ואין מזל לישראל וגם הוא יצא מאצטגנינות שלו וכו' ולכך נשאת בד' דאין מזל לישראל והיינו דאמר רב יוסף דלא אפשר דהאי דבעי מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הד' כונתו דיום ד' קשה כפי המזל דהרי אין מזל לישראל ולכך נקרא אברהם וזה רמז באומרו מאריה דאברהם דה' אדון אברהם קראו אברהם להורות דאין מזל לישראל והוסיף לו ה' כנגד ה' חומשי תורה וא"כ ל"ק איך נשאת בד' שהמזל קשה זהו תורף דבריו: ועוד האריך שם בהקדמות נפלאות עש"ב: