כתוב בספר המאור איכא דאמרי וכו' הרי"ף ז"ל פסק כדאמר ליה זבין לי וכו' עד לא ניחא לי דליפשו שטרי עילאי טענה:
אמר הכותב ותמה על עצמך היכי אפשר דמעיקרא איבעיא להו ולא איפשיטא ובתר הכי אמרי' פשיטא והל"ל את"ל מוסיף על דבריו הוי היכא דזבין לשנים מאי והכי אורחא דתלמודא ועוד דמעיקרא היכי סליק להו בבעיא ולא פשטוה מדר"נ ועוד דע"כ מעיקרא נמי קס"ד לא' ואפי' לשנים דאלת"ה א"ל זיל זבין לי כורא ואזיל וזבין ליה ליתכא הרי צריך הוא למכור אותו הלתך שלפניו לאדם אחר והל"ל לאחד ולא לשנים משום בעלי דינין ומדלא מסיימי בגמ' כגון דההוא גברא גופיה בעי למיזבן ש"מ בעיין בכוליה אי למ"ד ואפי' לשנים אי למ"ד לא' ולא לשנים כגון שיכול למכור ללוקח ראשון עצמו ולא שייכא חדא בחברתה כלל והכי פירושה פשיטא אמר לחד קפידא דהול"ל זבין לי סתמא אמר סתמא והלך השליח ומכרו לב' בני אדם בשטר א' בכגון האחים והשותפין שלקחו מאי כיון דליכא למימר לא ניחא לי דליפשי שטרי עלי מה שעשה עשוי או דלמא מצי למימר ליה לא ניחא לי דליפשו בעלי דינין עילאי ואסקה ר"נ כיון דליכא משום אפושי שטרי אפושי בעלי דיני לא כלום הוא ומשום דבעיא קמא לא אפשיטא לא הוצרכו לפרש את זו אי בחדא שטרי אי בתרי שטרי ומיהו ודאי הך ברייתא לא שייכא בקמייתא וקמייתא נמי לא שייכא בהך ומ"ש רבינו הגדול ז"ל דסוגיין דמעביר על דבריו הוי אף ר"ח ז"ל כתב כן ופי' לפירושם משום דקאמרי' דייקא נמי דבדאייתי שוה ו' בג' עסקי' מדקתני מודה ר"י בקיטנית ש"מ ומדקתני מתני' אייתי ליה שוה ו' בג' אלמא אי אייתי שוה ג' בג' לא מעל בעה"ב מדלא אשמועי' שוה ג' בג' מעל וכ"ש שוה ו' בג' הלכך כיון דדייקא הכי שמעי' מינה דמעביר על דבריו הוי ועיקר הטענה דכיון דלא איפשיטא ודאי לא קנה לוקח ואוקי ארעא בחזקת מרא קמא ועוד דסוגיין בעלמא דאפושי שטרי טענה מעלייתא היא:
אמר הכותב ותמה על עצמך היכי אפשר דמעיקרא איבעיא להו ולא איפשיטא ובתר הכי אמרי' פשיטא והל"ל את"ל מוסיף על דבריו הוי היכא דזבין לשנים מאי והכי אורחא דתלמודא ועוד דמעיקרא היכי סליק להו בבעיא ולא פשטוה מדר"נ ועוד דע"כ מעיקרא נמי קס"ד לא' ואפי' לשנים דאלת"ה א"ל זיל זבין לי כורא ואזיל וזבין ליה ליתכא הרי צריך הוא למכור אותו הלתך שלפניו לאדם אחר והל"ל לאחד ולא לשנים משום בעלי דינין ומדלא מסיימי בגמ' כגון דההוא גברא גופיה בעי למיזבן ש"מ בעיין בכוליה אי למ"ד ואפי' לשנים אי למ"ד לא' ולא לשנים כגון שיכול למכור ללוקח ראשון עצמו ולא שייכא חדא בחברתה כלל והכי פירושה פשיטא אמר לחד קפידא דהול"ל זבין לי סתמא אמר סתמא והלך השליח ומכרו לב' בני אדם בשטר א' בכגון האחים והשותפין שלקחו מאי כיון דליכא למימר לא ניחא לי דליפשי שטרי עלי מה שעשה עשוי או דלמא מצי למימר ליה לא ניחא לי דליפשו בעלי דינין עילאי ואסקה ר"נ כיון דליכא משום אפושי שטרי אפושי בעלי דיני לא כלום הוא ומשום דבעיא קמא לא אפשיטא לא הוצרכו לפרש את זו אי בחדא שטרי אי בתרי שטרי ומיהו ודאי הך ברייתא לא שייכא בקמייתא וקמייתא נמי לא שייכא בהך ומ"ש רבינו הגדול ז"ל דסוגיין דמעביר על דבריו הוי אף ר"ח ז"ל כתב כן ופי' לפירושם משום דקאמרי' דייקא נמי דבדאייתי שוה ו' בג' עסקי' מדקתני מודה ר"י בקיטנית ש"מ ומדקתני מתני' אייתי ליה שוה ו' בג' אלמא אי אייתי שוה ג' בג' לא מעל בעה"ב מדלא אשמועי' שוה ג' בג' מעל וכ"ש שוה ו' בג' הלכך כיון דדייקא הכי שמעי' מינה דמעביר על דבריו הוי ועיקר הטענה דכיון דלא איפשיטא ודאי לא קנה לוקח ואוקי ארעא בחזקת מרא קמא ועוד דסוגיין בעלמא דאפושי שטרי טענה מעלייתא היא: