ועוד מ"ש הרי"ף ז"ל בההוא עובדא דההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי וכו' אי דאיכא עדי פקדון וראה מאי איריא מלוגא דשטרי ואפי' כל מילי נמי אי כו' דליכא וכו':
אמר הכותב כי ניים ושכיב אמרה להא שמעתא דהא כתב רבינו דבמלוגא דשטרי ליכא למימר לקוחים הם בידי משום דאמרי' לה אחוי שטרך כלומר אי ליכא עידי פקדון וראה במידי אחרינא מהימנא משום דיכלה למימר לא היו דברים מעולם דלאו בתורת פקדון באו לידי אלא בתורת מקח כדאיתא בפ' חזקת הבתים ובמלוגא דשטרי ליכא למימר הכי משום דאמרי' לה אחוי שטרך וזה מפורש בדברי רבינו הגדול אבל צריך אני להביא ראיה לדבריו מפני שחלקו בה מקצת המורים ז"ל וזו היא שאמרו בפ' זה בורר דההיא איתתא דנפקא שטרא מתותי ידה אמרה ידענא ביה בהאי שטרא דפריעה הוא הימנה ר"נ אמר ליה רבא כמאן כרבי דאמר אותיות נקנות במסירה פי' ומתוך שיכולה לומר לקוח הוא בידי יכולה לומר שטר פרוע הוא ואמר ליה אפ"ת רבנן שאני הכא דאי בעיא קלת' ושמעינן מינה דלמ"ד אותיות צריכות כתיבה ומסירה בהא אע"ג דליכא עדים אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי משום דאמרי' ליה אחוי שטרך כדברי רבינו הגדול ז"ל. זאת ועוד אחרת דגרסי' בפ' האשה שלום מי חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא או לא אביי אמר חיישינן ורבא אמר לא חיישי' אמר רבא מנא אמינא לה דהנהו שטרי דנפקא בנהרדעא וכתיב בהו הכי נאני בר חבו וחבו בר נאני ומגבי רבא בר אבוה זוזי והא נאני בר חבו וחבו בר נאני בנהרדעא שכיחי טובא אלמא לא חיישינן ואביי התם למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהר זהירו בה אי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד ליה מאי אמרת דלמא מסר ליה אותיות נקנות במסירה אלמא לרבא לא מהימן אלא משום דלא חיישינן לשמא דאחר היו ולא הוה גבי בהו משום מיגו דמקח דלא מהימן לומר שטר היה לי ואבד ולא לומר באגב או במתנת ש"מ נתנו לו ובשילהי ב"ב ג"כ הארכנו בזה וכיון שאין האותיות נקנות לו בלא כתיבה אף בנייר של שטר אינו יכול לתפוס בתורת משכון דהא לא קניאן ליה וסברתו של בעל המאור בפקדון אינה והיא הטעתו אף בפ' שנים אוחזין וכבר כתבתי שם תהלה לאל גומר עלי:
אמר הכותב כי ניים ושכיב אמרה להא שמעתא דהא כתב רבינו דבמלוגא דשטרי ליכא למימר לקוחים הם בידי משום דאמרי' לה אחוי שטרך כלומר אי ליכא עידי פקדון וראה במידי אחרינא מהימנא משום דיכלה למימר לא היו דברים מעולם דלאו בתורת פקדון באו לידי אלא בתורת מקח כדאיתא בפ' חזקת הבתים ובמלוגא דשטרי ליכא למימר הכי משום דאמרי' לה אחוי שטרך וזה מפורש בדברי רבינו הגדול אבל צריך אני להביא ראיה לדבריו מפני שחלקו בה מקצת המורים ז"ל וזו היא שאמרו בפ' זה בורר דההיא איתתא דנפקא שטרא מתותי ידה אמרה ידענא ביה בהאי שטרא דפריעה הוא הימנה ר"נ אמר ליה רבא כמאן כרבי דאמר אותיות נקנות במסירה פי' ומתוך שיכולה לומר לקוח הוא בידי יכולה לומר שטר פרוע הוא ואמר ליה אפ"ת רבנן שאני הכא דאי בעיא קלת' ושמעינן מינה דלמ"ד אותיות צריכות כתיבה ומסירה בהא אע"ג דליכא עדים אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי משום דאמרי' ליה אחוי שטרך כדברי רבינו הגדול ז"ל. זאת ועוד אחרת דגרסי' בפ' האשה שלום מי חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא או לא אביי אמר חיישינן ורבא אמר לא חיישי' אמר רבא מנא אמינא לה דהנהו שטרי דנפקא בנהרדעא וכתיב בהו הכי נאני בר חבו וחבו בר נאני ומגבי רבא בר אבוה זוזי והא נאני בר חבו וחבו בר נאני בנהרדעא שכיחי טובא אלמא לא חיישינן ואביי התם למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהר זהירו בה אי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד ליה מאי אמרת דלמא מסר ליה אותיות נקנות במסירה אלמא לרבא לא מהימן אלא משום דלא חיישינן לשמא דאחר היו ולא הוה גבי בהו משום מיגו דמקח דלא מהימן לומר שטר היה לי ואבד ולא לומר באגב או במתנת ש"מ נתנו לו ובשילהי ב"ב ג"כ הארכנו בזה וכיון שאין האותיות נקנות לו בלא כתיבה אף בנייר של שטר אינו יכול לתפוס בתורת משכון דהא לא קניאן ליה וסברתו של בעל המאור בפקדון אינה והיא הטעתו אף בפ' שנים אוחזין וכבר כתבתי שם תהלה לאל גומר עלי: