בן יהוידע על בבא קמא · דף 16a

צָבוּעַ [זָכָר] לְאַחַר שֶׁבַע שָׁנִים נַעֲשֶׂה עֲטַלֵּף. נראה הכונה אחר שימות בשבע שנים מתהוה מן העפר שלו תולע כצורת עטלף וכן הענין בכל אלו דזכר כאן וכן נמי מה שאמר על שדרו של אדם גם כן הכונה כך דאחר שנעשה עפר יתהווה מאותו עפר תולע דומה לנחש.

וְהוּא דְּלָא כָּרַע בְּמוֹדִים. ראה לי בס"ד הטעם שבעבור דלא כרע במודים יהיה שדרו נחש דאיתא בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל בכריעת מודים מוריד טיפת החסדים דרך חוט השדרה יעוין שם וידוע כי החסדים נרמזו באותיות המים והיינו ה' מים כי החסדים שרשם חמשה וכל חסד נקרא מים.
ואמרתי רמז נכון בס"ד דאותיות המים במילואם כזה מ"ם יו"ד מ"ם תמצא אותיות המילוי הם אותיות מודים בדקדוק כי במודים מוריד טיפת החסדים.
ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם (קהלת יא, א) והיינו 'שַׁלַּח לַחְמְךָ' החסדים כי לחם הוא סוד החסדים כנודע 'עַל פְּנֵי הַמָּיִם' כלומר במודים הרמוז בתוך ופנימיות של אותיות 'מים'.
וידוע כי הפך המים שהם חסדים יש האש שהוא גבורה ודין וידוע דהנחש הוא מיסוד האש ולכך אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לז:) מי שנתחייב שריפה מכישו נחש שבארס שלו עושה שריפה. ועל כן זה דלא כרע במודים להוריד טיפת החסדים שהם בסוד המים דרך חוט השדרה לכך שדרו נעשה נחש שהוא מצד האש שהוא הפך החסדים.