שְׁתֵּי פְּרִידוֹת טוֹבוֹת יֵשׁ לִי לְהוֹצִיא מֵהֶם; רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעֲמוֹנִית (דברים ב, ט). קשא דמשום שני פרידות טובות אלו אין הכריח להציל כל שתי האומות ההם והיה אפשר שיעשה עמהם מלחמה ויאבדם ורק אבותם של רות ונעמה יהיו נצולים כדי שיצאו מהם פרידות אלו?
ונראה לי בס"ד דאם יעשה בהם מלחמה יתאבד שם המלכות שלהם ואבותיהם של רות ונעמה הגם שיהיו ניצולים ישארו הדיוטות ורצה הקדוש ברוך הוא דרות ונעמה כשבאים להתגייר יבואו בהיותם בנות מלכים ולא בנות אנשים הדיוטות כדי שיהיה לאלה המתגיירים רבותא טפי ועוד תהיה הקליפה נכנעת יותר בכך ולכן נשארו שתי האומות בכבוד מלכותם כדי שיהיו רות ונעמה באים להתגייר בהיותם בנות מלכים.
ועוד נראה לי בס"ד תלה הקדוש ברוך הוא הצלת שתי אומות אלו בשתי פרידות טובות אלו כדי שיפרש שמותם ויודיע להדיא דרות ונעמה עתידים להתגייר ברצון השם יתברך ולא ישאר שום פתחון פה לאדם להרהר אחריהם מדין לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל הֳ' (דברים כג, ד) והענין הוא כי היתר הנקבות היא מן יתיר יו"ד דכתיב בעמוני ומואבי ועל זה הדרשה הקשה דואג לאבנר אם כן תאמר (דברים כג, ח) 'מִצְרִי' ולא מצרית? והתירוץ על זה שאם היה כותב מצרים היה מאריך. ועדין יש קושיא על זה מן 'אֲדֹמִי' דהוה ליה למימר אדום והיה מקצר בזה? ותרצו התוספות דאגב מצרי נקיט אדומי.
ולפי התירוץ הזה נעשה היתר של מואבית רעוע דלעולם יש לומר 'עַמּוֹנִי' ולא עמונית משום דהוה ליה לקצר לכתוב עמון אך במואבית אין ללמוד מן יתיר יו"ד ד'מוֹאָבִי' דיש לומר נקיט מואבי אגב עמוני כיון דעמוני נזכר קודם וכדאמרינן באדומית דאגב מצרי נקיט אדומי וליכא למילף מינה ונמצא דיש ערעור בהיתר דרות המואביה לכן תלה הקדוש ברוך הוא הצלת שתי אומות אלו ברות ונעמה כדי שיפרש ויאמר להדיה דרות עתידה להתגייר שבזה נתברר דהיתר שלה הוא מוסכם מאת ה'.
ובזה פרשתי בס"ד שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב (תהלים קיט, קסא-קסב) פירוש שָׂרִים בתורה רְדָפוּנִי על גירות של רות המואביה חִנָּם כי יש לנו היתר ברור מיתור יו"ד דעמוני ומואבי אך מִדְּבָרְךָ השני גבי אדומי שאמרת 'אֲדֹמִי' ולא אדום משום דאגב 'מִצְרִי' אמרת אדומי פָּחַד לִבִּי פן גם על היתר שלי יערערו לומר אגב עמוני נקיט מואבי אך באמת שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ שאמרת למשה עבדך בפירוש שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית ולפי זה נמצא גירות רות זקנתי היתה ברצונך והסכמתך.
ונמצא המערערים לא היה להם פתחון פה לערער מצד היתר של יתור אות יו"ד אלא רק על מואבי ולא על עמוני באומרם יו"ד של מואבי לא אתייא לדרשה וליכא למילף מינה משום דאגב עַמּוֹנִי נקיט מוֹאָבִי.
ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר דוד המלך ע"ה במזמור קמ"ב הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי (תהלים קמב, ה) פירוש 'אֵין לִי מַכִּיר' לדרוש לי הדרשה שהיא לזכות והיתר שלי ואמר תיבת 'לִי' רצונו לומר ליו"ד אֵין מַכִּיר לדרוש אותה שבאה ולא אָבַד מָנוֹס זה של היו"ד כי אם מִמֶּנִּי דאתינא ממואב כי יוד דעמוני בעל כרחו דורשים אותה ורק אבד מנוס זה ממני ש'אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי' רצונו לומר אין דורשים היו"ד ששייכה אלי דאמרי אגב עמוני נקיט מואבי ולא אתיא אות יו"ד לדרשה דהיתר מואבית.
ונראה לי בס"ד דאם יעשה בהם מלחמה יתאבד שם המלכות שלהם ואבותיהם של רות ונעמה הגם שיהיו ניצולים ישארו הדיוטות ורצה הקדוש ברוך הוא דרות ונעמה כשבאים להתגייר יבואו בהיותם בנות מלכים ולא בנות אנשים הדיוטות כדי שיהיה לאלה המתגיירים רבותא טפי ועוד תהיה הקליפה נכנעת יותר בכך ולכן נשארו שתי האומות בכבוד מלכותם כדי שיהיו רות ונעמה באים להתגייר בהיותם בנות מלכים.
ועוד נראה לי בס"ד תלה הקדוש ברוך הוא הצלת שתי אומות אלו בשתי פרידות טובות אלו כדי שיפרש שמותם ויודיע להדיא דרות ונעמה עתידים להתגייר ברצון השם יתברך ולא ישאר שום פתחון פה לאדם להרהר אחריהם מדין לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל הֳ' (דברים כג, ד) והענין הוא כי היתר הנקבות היא מן יתיר יו"ד דכתיב בעמוני ומואבי ועל זה הדרשה הקשה דואג לאבנר אם כן תאמר (דברים כג, ח) 'מִצְרִי' ולא מצרית? והתירוץ על זה שאם היה כותב מצרים היה מאריך. ועדין יש קושיא על זה מן 'אֲדֹמִי' דהוה ליה למימר אדום והיה מקצר בזה? ותרצו התוספות דאגב מצרי נקיט אדומי.
ולפי התירוץ הזה נעשה היתר של מואבית רעוע דלעולם יש לומר 'עַמּוֹנִי' ולא עמונית משום דהוה ליה לקצר לכתוב עמון אך במואבית אין ללמוד מן יתיר יו"ד ד'מוֹאָבִי' דיש לומר נקיט מואבי אגב עמוני כיון דעמוני נזכר קודם וכדאמרינן באדומית דאגב מצרי נקיט אדומי וליכא למילף מינה ונמצא דיש ערעור בהיתר דרות המואביה לכן תלה הקדוש ברוך הוא הצלת שתי אומות אלו ברות ונעמה כדי שיפרש ויאמר להדיה דרות עתידה להתגייר שבזה נתברר דהיתר שלה הוא מוסכם מאת ה'.
ובזה פרשתי בס"ד שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב (תהלים קיט, קסא-קסב) פירוש שָׂרִים בתורה רְדָפוּנִי על גירות של רות המואביה חִנָּם כי יש לנו היתר ברור מיתור יו"ד דעמוני ומואבי אך מִדְּבָרְךָ השני גבי אדומי שאמרת 'אֲדֹמִי' ולא אדום משום דאגב 'מִצְרִי' אמרת אדומי פָּחַד לִבִּי פן גם על היתר שלי יערערו לומר אגב עמוני נקיט מואבי אך באמת שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ שאמרת למשה עבדך בפירוש שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית ולפי זה נמצא גירות רות זקנתי היתה ברצונך והסכמתך.
ונמצא המערערים לא היה להם פתחון פה לערער מצד היתר של יתור אות יו"ד אלא רק על מואבי ולא על עמוני באומרם יו"ד של מואבי לא אתייא לדרשה וליכא למילף מינה משום דאגב עַמּוֹנִי נקיט מוֹאָבִי.
ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר דוד המלך ע"ה במזמור קמ"ב הַבֵּיט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי (תהלים קמב, ה) פירוש 'אֵין לִי מַכִּיר' לדרוש לי הדרשה שהיא לזכות והיתר שלי ואמר תיבת 'לִי' רצונו לומר ליו"ד אֵין מַכִּיר לדרוש אותה שבאה ולא אָבַד מָנוֹס זה של היו"ד כי אם מִמֶּנִּי דאתינא ממואב כי יוד דעמוני בעל כרחו דורשים אותה ורק אבד מנוס זה ממני ש'אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי' רצונו לומר אין דורשים היו"ד ששייכה אלי דאמרי אגב עמוני נקיט מואבי ולא אתיא אות יו"ד לדרשה דהיתר מואבית.