רש"י ד"ה מאי לאו (בסופו). וחכמים אוסרין דלמא כו' והדרה ומטמיא לחלה. ר"ל משום דב' עושה ג' בחולין כמש"כ בתה"ד. וקשה מאי דהגמרא לא פי' טעמא דר"א דמתניתין. ועוד שארי דחוקים בסוגיא. ולע"ד נל"פ דבהא קמיפלגי דקאמר הש"ס היינו תנא דמתניתין ותנא דברייתא אליבא דר"א. וכדמשמע לישנא ותניא כביצה כו' מאי לאו בהא קמיפלגי. ור"א דמתניתין דאמר פחות מכביצה היינו מהטמאה. וכפי' הרמב"ם שם. וטעמא דחכמים הוא כדהבאתי שם בשם הר"ש:
קריאה במקור
רש"ש על סוטה · דף 30b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תד"ה מר. תימה כו'. עמש"כ ע"ד בעירובין (נא) בס"ד: וענ"ל דר"ע דהכא סמיך ג"כ אההיא גז"ש. דמהגז"ש ידעינן דקרא דהכא מיירי לענין תחום שבת (ור"א בנו של ריה"ג סובר דהגז"ש אינו אלא אסמכתא). והא דפריך שם ונילף מקיר העיר וחוצה הכוונה דנימא אלפים אמה מגרש ואלף אמה תחום שבת. ומש"כ עוד מספ"ק דעירובין. לק"מ דהתם מייתי לענין ללקות עליו אבל אכתי לא ידעינן שיעור מקום אם לא גז"ש וכר"ע דהכא:
גמרא משה אמר כי גאה גאה כו'. עיין הגרי"פ. אבל רש"י בסוכה (לח) העתיק כגי' שלפנינו. וכן התוי"ט. מש"כ התוי"ט שנ"ל שהשירה מתחלקת לענינים ופרקים. לי יש ראיה מפורשת מר"ה סוטה (לא) אז ישיר ומי כמוכה ע"ש. הרי דבשבת א' אמרו עד מי כמוך. ובשניה מן מי כמוכה עד גמירא. ובכל חלק היה ג' פרקים כדמוכח בסוכה (נג ב) במשנה דחשיב ט' תקיעות לשיר תמיד של בה"ע ע"ש בפרש"י הרי לך דהיה בה ששה פרקים. אח"ז מצאתי קצת מזה במהרש"א בח"א:
רש"י ד"ה כגדול המקרא וד"ה והם עונין צ"ל הד"א:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eef5852a0d75dd56c53a0a9ee01c4d7d00249b1fa9a1a13755711054f2021d12