אריב"ל כל הזובח יצרו ומתודה עליו וכו'. יש לדקדק תיבת כל ותיבת עליו יתירות ותו למה לא אמר כבדו להקב"ה בשני עולמות ואמר מעה"כ כאלו כבדו:
(א) ואפשר דכיוין ללמדנו סדר התשובה כמו שכתבו רבינו יונה בשעריו המסולאים ושאר בעלי המוסר דבתחילה צריך עזיבת החטא קודם כל דבר ואחר שיראה עצמו פרוש ויצרו נכנע אז יקבל עליו סיגופים ויחזיק במעוז התשובה וידויים ותקונים והיינו דקאמר כל הזובח יצרו לשון הוה דכבר כמה פעמים הכניע יצרו ופירש אז יתודה ויתחיל בסדר התשובה ובאופן זה שהוא זובח תדיר ומתודה אח"ך הוא דמעה"כ כאלו כיבדו וכו' אך אם לא יעשה כן לא שמר כדרך השומרין ואפשר לחזור לסורו:
(ב) יעלה מדרשו במ"ש סוף יומא ד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש וכו' וכתבו המפרשים דה"ד בשב מיראה אז איכא ד' חלוקי כפרה אמנם אם שב מאהבה אין צריך שום דבר ונסלח לו והיינו דקאמר כל הזובח יצרו בכל אופן בין ששב מיראה בין ששב מאהבה אף שחסר עדיין שאר כפרות ולא נתכפר לגמרי כששב מיראה עם כל זה מעלה עליו הכתוב כאלו כבדו ודייק מדאמר יכבדנני ולא אמר כיבדנני:
(ג) ויבא לדקדק תיבת עליו במה שפירשו המפרשים מה שאנו אומרים על חטא שחטאנו ביצר הרע שהכונה שדימינו דשאור שבעיסה הוא הגורם ולפי האמת הוא עושה מה שנצטוה ויש ויש כח באדם להכניעו ולכן מתודים שתלינו הקלקלה ביצה"ר ואינו אמת כי אנחנו הגורמים וז"ש כל הזובח יצרו ומתודה עליו שחטא לומר ארץ נתנה וכו' כמו שאמר איוב שהיה עולה בדעתו שהאדם אנוס ביד היצה"ר כמ"ש פ"ק דבתרא. אז מעלה עליו הכתוב כאלו כבדו וכו' מאחר דהכיר דהיצה"ר עשה מצותו ויכול להתגבר עליו ואינו אונס:
(ד) ויגיע ברוח בא"ר במ"ש חכמי המדע דעיקר העבודה לעשות היצה"ר טוב ולבררו כמש"ה בכל לבבך ולעבדו בכל לבבכם דהיינו ביצה"ט ויצה"ר וזה ירמוז כל הזובח יצרו שנתגבר עליו כל כך עד שזבחו ע"ד שאמר דהע"ה ולבי חלל בקרבי ומתודה עליו על היצה"ר לתקנו היטב אין לך תשובה מזו ומעה"כ כאילו כבדו וכו':
(ה) ויראה במ"ש חכמי האמת דצריך לתקן אף מה שחטא על הנפש בגלגולים שעברו וצריך לכוין זה בוידוי ואם האיש הזה לא כיוין לזה רק מתודה עלי"ו כלומר על הגוף הזה בגלגול זה עם כל זה אלהינו מרחם ומעלה עליו כאלו כבדו וכו':
(ו) וישמע פירוש תיבת עליו כי הנה כל ישראל ערבים זה לזה ולא די לאדם צע"ר בנגע על אשר חטא על הנפש הוא עצמו והלך בצערו"ת על חטאות הצבור והיחיד שהיה בידו למחות וכיוצא וזה השב לא שם לבו אלא על חטאתו אשר עשה ולא פנה על הערבות בכל זאת כיון שזבח יצרו ומתודה עליו דיקא ולא על הערבות אפ"ה רחמי שמים לקבלו ומעלה עליו הכתוב כאלו כבדו וכו':
(ז) וירצה לבאר תיבת עליו במ"ש פרק ב' דקדושין האומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאני צדיק גמור מקודשת שמא הרהר תשובה וכתב רבינו ירוחם דיש מפרשים דגם אי ידוע דגנב וגזל דצריך להחזיר נקרא צדיק גמור כיון שגמר להחזיר ע"ש וז"ש כל הזובח יצרו דכיון שזבחו ודאי דעתו לתקן הכל אך לפי שעה מתודה עליו כלומר שעדין לא החזיר רק גמר בלבו לתקן כבר הוא צדיק גמור משעת הזביחה והוידוי ומעה"כ כאלו כבדו וכו' אף שעדיין לא יצא ידי חובתו ודייק מאומרו יכבדנני ולא כיבדנני כמדובר:
(ח) ויפקד לפרש תיבת עליו במ"ש שעיקר התשובה בעודו בכחו לעשות העבירה וכמ"ש וזכור את בוראיך בימי בחורותיך שאם ימתין אחר שסר כחו מעליו אינה תשובה שלימה והיינו דקאמר זובח יצרו שהוא בתכלית הכח וזובחו ומתודה עליו הן בעוד שהוא בצביונו מרתח קרתח באש היצר אז מעה"כ כאלו כבדו וכו' ועליו ר"ל בעודו היצר במצבו ע"ד שאמרו היכי דמי בעל תשובה באותו פרק וכו':
(ט) ויזכר לטובה הא דאמור במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ופירש מהרש"א כגון שחטא במחשבה לבד ולא חטא במעשה ועל המחשבה הוא שב זהו גדול מצדיק ע"ש ולפי שיטתו אפשר לפרש דבמציאות זה מיירי ריב"ל ולא שחטא במעשה ושב כדפירש"י אלא שחשב לעבור וזבח יצרו בעוד שמתגבר עליו ולא עשה מעשה ומתודה על המחשבה הרי זה מתעלה כאלו כבדו להקב"ה בשני עולמות וכו':
(א) ואפשר דכיוין ללמדנו סדר התשובה כמו שכתבו רבינו יונה בשעריו המסולאים ושאר בעלי המוסר דבתחילה צריך עזיבת החטא קודם כל דבר ואחר שיראה עצמו פרוש ויצרו נכנע אז יקבל עליו סיגופים ויחזיק במעוז התשובה וידויים ותקונים והיינו דקאמר כל הזובח יצרו לשון הוה דכבר כמה פעמים הכניע יצרו ופירש אז יתודה ויתחיל בסדר התשובה ובאופן זה שהוא זובח תדיר ומתודה אח"ך הוא דמעה"כ כאלו כיבדו וכו' אך אם לא יעשה כן לא שמר כדרך השומרין ואפשר לחזור לסורו:
(ב) יעלה מדרשו במ"ש סוף יומא ד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש וכו' וכתבו המפרשים דה"ד בשב מיראה אז איכא ד' חלוקי כפרה אמנם אם שב מאהבה אין צריך שום דבר ונסלח לו והיינו דקאמר כל הזובח יצרו בכל אופן בין ששב מיראה בין ששב מאהבה אף שחסר עדיין שאר כפרות ולא נתכפר לגמרי כששב מיראה עם כל זה מעלה עליו הכתוב כאלו כבדו ודייק מדאמר יכבדנני ולא אמר כיבדנני:
(ג) ויבא לדקדק תיבת עליו במה שפירשו המפרשים מה שאנו אומרים על חטא שחטאנו ביצר הרע שהכונה שדימינו דשאור שבעיסה הוא הגורם ולפי האמת הוא עושה מה שנצטוה ויש ויש כח באדם להכניעו ולכן מתודים שתלינו הקלקלה ביצה"ר ואינו אמת כי אנחנו הגורמים וז"ש כל הזובח יצרו ומתודה עליו שחטא לומר ארץ נתנה וכו' כמו שאמר איוב שהיה עולה בדעתו שהאדם אנוס ביד היצה"ר כמ"ש פ"ק דבתרא. אז מעלה עליו הכתוב כאלו כבדו וכו' מאחר דהכיר דהיצה"ר עשה מצותו ויכול להתגבר עליו ואינו אונס:
(ד) ויגיע ברוח בא"ר במ"ש חכמי המדע דעיקר העבודה לעשות היצה"ר טוב ולבררו כמש"ה בכל לבבך ולעבדו בכל לבבכם דהיינו ביצה"ט ויצה"ר וזה ירמוז כל הזובח יצרו שנתגבר עליו כל כך עד שזבחו ע"ד שאמר דהע"ה ולבי חלל בקרבי ומתודה עליו על היצה"ר לתקנו היטב אין לך תשובה מזו ומעה"כ כאילו כבדו וכו':
(ה) ויראה במ"ש חכמי האמת דצריך לתקן אף מה שחטא על הנפש בגלגולים שעברו וצריך לכוין זה בוידוי ואם האיש הזה לא כיוין לזה רק מתודה עלי"ו כלומר על הגוף הזה בגלגול זה עם כל זה אלהינו מרחם ומעלה עליו כאלו כבדו וכו':
(ו) וישמע פירוש תיבת עליו כי הנה כל ישראל ערבים זה לזה ולא די לאדם צע"ר בנגע על אשר חטא על הנפש הוא עצמו והלך בצערו"ת על חטאות הצבור והיחיד שהיה בידו למחות וכיוצא וזה השב לא שם לבו אלא על חטאתו אשר עשה ולא פנה על הערבות בכל זאת כיון שזבח יצרו ומתודה עליו דיקא ולא על הערבות אפ"ה רחמי שמים לקבלו ומעלה עליו הכתוב כאלו כבדו וכו':
(ז) וירצה לבאר תיבת עליו במ"ש פרק ב' דקדושין האומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאני צדיק גמור מקודשת שמא הרהר תשובה וכתב רבינו ירוחם דיש מפרשים דגם אי ידוע דגנב וגזל דצריך להחזיר נקרא צדיק גמור כיון שגמר להחזיר ע"ש וז"ש כל הזובח יצרו דכיון שזבחו ודאי דעתו לתקן הכל אך לפי שעה מתודה עליו כלומר שעדין לא החזיר רק גמר בלבו לתקן כבר הוא צדיק גמור משעת הזביחה והוידוי ומעה"כ כאלו כבדו וכו' אף שעדיין לא יצא ידי חובתו ודייק מאומרו יכבדנני ולא כיבדנני כמדובר:
(ח) ויפקד לפרש תיבת עליו במ"ש שעיקר התשובה בעודו בכחו לעשות העבירה וכמ"ש וזכור את בוראיך בימי בחורותיך שאם ימתין אחר שסר כחו מעליו אינה תשובה שלימה והיינו דקאמר זובח יצרו שהוא בתכלית הכח וזובחו ומתודה עליו הן בעוד שהוא בצביונו מרתח קרתח באש היצר אז מעה"כ כאלו כבדו וכו' ועליו ר"ל בעודו היצר במצבו ע"ד שאמרו היכי דמי בעל תשובה באותו פרק וכו':
(ט) ויזכר לטובה הא דאמור במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ופירש מהרש"א כגון שחטא במחשבה לבד ולא חטא במעשה ועל המחשבה הוא שב זהו גדול מצדיק ע"ש ולפי שיטתו אפשר לפרש דבמציאות זה מיירי ריב"ל ולא שחטא במעשה ושב כדפירש"י אלא שחשב לעבור וזבח יצרו בעוד שמתגבר עליו ולא עשה מעשה ומתודה על המחשבה הרי זה מתעלה כאלו כבדו להקב"ה בשני עולמות וכו':