שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חגיגה · פרק 2 · הלכה 7 · Integer 3

א"ר יוחנן לא הצצות ולא היסטות ולא רה"י ולא ע"ה אצל התרומה כו'. — צ"ל: לא חצצות כו' ולא רשות ע"ה אצל חולין אלא אצל תרומה (וכמו שהגיה בר"ש טהרות פ"ז מ"ה וכ"ה בתוספתא דמכילתין פ"ג ספק רשות ע"ה מדרסו והיסטו טהורין לחולין וטמאין לתרומה ע"כ. וענין חצצות היינו שאין חציצה פוסלת בחולין וכ"ש התוספות בשם ר"ח בבבלי נדה מ"ז א' ד"ה פתחה וכ"ה בתוספתא מקואות סופ"ו כל החוצצין בכלים חוצצין בנדה ובגר בשעת טבילה ובחולין אין חוצצין ע"כ. ודעת התוספתא כדעת הירושלמי בשבת פ"ב ה"א אליבא דר' חנינה דנדה לבעלה צריכה דעת כמו בתרומה וכ"ה בבבלי חולין ל"א א' בשם ר' יוחנן שהוא מארץ ישראל וע' בבלי יבמות מ"ז ב' ורמב"ם פ"ב הכ"ב ממקואות ובכ"מ שם ור"ש מקואות פ"ט מ"ד ואו"ז ח"א סימן שס"ג; והיסטות היינו שאם אשת ע"ה הסיטה כלי שמוקף בצמיד פתיל אינו טמא אלא לתרומה; ורה"י היינו הא דתנן בטהרות פ"ח מ"ג השוטח כלים ברה"ר טהורין וברה"י טמאין ע"כ ואין טומאה זו אלא לתרומה; ורשות ע"ה היינו הא דתנן ברפ"ח שם ע"ש וגם זו אינה אלא לתרומה) גופה של תרומה (פי' של כהן האוכל תרומה) כו' החותכה והמטבילה טעון טבילה (פי' כדתנן בפ"ג מ"ב כלים הנגמרין בטהרה צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה ע"כ ולכך שפופרת זו שנגמרה בטהרה מטמאה את האדם החותכה וכמו שכלי הטהור לתרומה מטמא את האדם לקדש ה"נ בגופה של תרומה) כו' שני לגינים אחד טהור לחטאת ואחד טהור לתרומה שנגעו זה בזה שניהן טהורין (כ"ה בתוספתא פרה פ"ט וביאור זה דלגינים אלו שנגעו זה בזה ריקים הן דאלו במלאים היה נטמא של חטאת ע' פרה פ"י מ"ו ובר"ש שם) והא מתניתא פליגא (תוספתא פרה שם) הטהור לחטאת שהיסיט ברוקו ובמימי רגליו של טהור לתרומה נטמא כו'.