שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חגיגה · פרק 3 · הלכה 8 · Integer 5

לא ציפוי שהוא עומד מחמתו הוא (פי' דמצופה טהור כדמוכח בכלים פי"ד מ"ה, אבל אין זה אלא בציפוי דק שאינו יכול לעמוד בעצמו לכך הוא טהור שאין לו דין כלי מתכות וגם אינו טמא מחמת כלי עץ מפני שהעץ מכוסה בציפוי ונתבטל מכלי עץ, אבל בציפוי של מתכות עב שיכול לעמוד בעצמו ה"ז דינו ככלי מתכות וטמא וה"נ ציפוי של מזבח הנחשת שהיה בו עובי דינר היה יכול לעמוד בעצמו) כו' א"ר לא למלאכתו אינו עומד מחמתו הוא (פי' שלפי המלאכה שהיה על המזבח כדכתיב אש תמיד תוקד על המזבח ומקריבין עליו כמה קרבנות בכל יום ויום לא היה ציפוי נחשת בעובי דינר יכול לעמוד בעצמו אלא מעשה נסים היה בזה, ע' ויקרא רבה פ"ז אות ה' תני בשם ר' נחמיה קרוב למאה וט"ז שנה היתה האש מתוקדת בו עצו לא נשרף ונחשתו לא ניתך אם תאמר דהיה גלד תני בשם ר' הושעיה כעובי דינר גרדיון היה בו ע"כ, פי' "דהיה גלד" שהיה מתקלף מהנחשת קליפות קליפות ונעשה דק וע"ז מביא דתני ר' הושעיה שהיה בו תמיד כעובי דינר לא פחות ולא יותר דמעשה נסים הוא).

ועשית מזבח מקטר קטורת אין כתיב כאן כו'. —צ"ל: ועשית מזבח מקטר קטורת מתקטר בקטרת אין כתיב כאן אלא מקטר קטורת וכו' (כ"ה בויקרא רבה שם, וביאור זה שגם מזבח הזהב לא היה ראוי בציפויו למלאכתו להקטיר עליו קטורת על הגחלים פעמיים בכל יום אלא שמעשה נסים היה שהמזבח עצמו היה מסייע להקטיר את הקטורת).

ויהא כטבלא שהיא עשויה לילך ולהניח כו' השלחן למה טמא לא מפני כו'. — צ"ל: ויהא כטבלא שהיא עשויה לילך ולהניח (פי' דכלי עץ העשוי לנחת הוא טהור כבבבלי כ"ו ב' ומטעם זה יש לטהר המזבחות ולמה אמרו טעמים אחרים) כו' השלחן למה הוא טמא מפני שמוציאין כו' לא במקומו הוא עומד ויהא טהור א"ר מנא מפני שמשמש כלי במקדש (פי' שהמזבח משמש במקדש ככלי שבכל יום מקריבין עליו קרבנות ומנחות ומנסכין עליו) פי' דתנינן תמן ג' משפלות הן (פי' ושנינו שם של זבל טמא מדרס וקשה מפני מה טמא מדרס והרי אומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו) א"ר זעירא מפני שמשתמשין בה ע"ג חבילה (פי' ע"ג משאה שבעוד שהיא מלאה זבל דרך לישב עליה) וכה מפני שמשתמשין בו ע"ג חביליו (פי' דאף שהאש תוקד ע"ג המזבח מ"מ משתמשין בו ככלי לכך ה"ל להיות טמא אלא מפני שהוא כקרקע או מצופה).