שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חגיגה · פרק 2 · הלכה 1 · Integer 3

דרש ריב"פ בתחילה היה העולם מים במים (פי' שכל כדור הארץ כולו מהקיפו עד מרכזו היה נוזל ומהותך כל יסודותיו כמים מרוב החום והאש אשר שלט בו) כו' חזר ועשאו שלג (פי' שקליפתה החיצונה של כדור הארץ נתקררה מעט ונקפאה אך עדיין לא נתקשתה אלא היתה רכה כשלג שעדיין היה החום שולט עוד מלמעלה, ותפסו לדמות זה לשלג כדי להסמיך על זה את המקראות הכתובים למטה) משליך קרחו כפיתים (נ"ל שנשמט כאן ראש מקרא זה "הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר") חזר ועשאו ארץ כי לשלג יאמר הוי ארץ (פי' שאח"כ נתקררה כל הקליפה העליונה של ארץ ונקפאה ונתקשתה כמו שהיא הארץ עתה, ובזה יובן מה שאמרו בפר"א פ"ג הארץ מאיזה מקום נבראת משלג שתחת כסא הכבוד לקח וזרק על המים ונקפאו המים ונעשה עפר הארץ שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ ע"כ. ונודע מה שהתמרמר ע"ז במורה ח"ב פכ"ו, אבל המאמר הנפלא הזה מובן ממה שביארנו; אלא שיש להוסיף ולבאר מה הוא ענין המשל "מתחת כסא הכבוד" והוא להודיענו שאין המכוון בשלג יסוד קר וקפוי כשלג אבל הוא יסוד חם ורך ודק כשלג וזה מובן מלשון "תחת כסה"כ" שכבר אמרו עליו בדניאל ז' ט' "כרסיה שביבין די נור" ותפסו המשל בשלג כדי להסמיך זה על המקרא וכמו שכתבנו) והארץ עומדת על מים (פי' שלאחר שנתקשתה ונתקררה הקליפה החיצונה עדיין נמצא על שטח הארץ מלמעלה כמה ימים ונהרות וגם בפנימיותה כמה מעיינות ותהומות) כו' והמים עומדים על הרים (פי' שכמה נהרות גדולים יוצאים מבין ההרים שמששת ימי בראשית) כו' וההרים עומדים על רוח כו' (פי' שההרים והגבעות נולדו ונתחוללו בארץ מראש ימות עולם ע"י הרוחות שנתאספו בתוך הארץ ונתפרצו לצאת למעלה והם חוללו כל התהפוכות האלה) והרוח תלויה בסערה כו' (פי' שהרוחות נולדו בתוך הארץ ע"י הסערה דהיינו האש והמים הנמצאים בעומק הארץ ופנימיותה שהמים מתהפכים ע"י חום האש לאד וקיטור ואויר והן מתפשטין ומתרוצצים לצאת למעלה על הארץ, וכל מה שכתבנו עד כה הן דברים ברורים לחוקרי הארץ והטבע כנודע) וסערה עשאה הקב"ה כמין קמיע ותלייה בזרועו (פי' שגם הרעשים והזועות שמתחדשים תמיד עוד כל ימי הארץ פעם במקום זה ופעם במקום אחר ע"י הסערה הנ"ל אל תאמרו כי מקרה הוא אבל הוא תלוי בכוחו וזרועו של הקב"ה המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כפי חפצו ורצונו כענין שנאמר שמות ו' ו' וגאלתי אתכם בזרוע נטויה).