שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חגיגה · פרק 3 · הלכה 6 · Integer 2

הגבאים שנכנסו לבית הבית טמא כו'. —צ"ל: תמן תנינן (טהרות פ"ז מ"ו) הגבאים שנכנסו לבית הבית טמא (פי' ואין נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו) ואם יש עמהן גוי נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו (פי' מפני שאימת הגוי עליהן ואין נוטלין אלא המשכון ויוצאין וכמבואר בתוספתא שם פ"ח) וכא את אמר הכין פתר לה תרין פתרין נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו (פי' במשנתנו דהכא) בשאין עדים יודעין (פי' שנכנסו אלא שהן עצמן אמרו שנכנסו והפה שאסר הוא שהתיר ונאמנין לומר לא נגענו וכ"ה בתוספתא טהרות שם) הגבאים שנכנסו לבית הבית טמא (היינו מתני' דטהרות הנ"ל) בשיש עדים יודעין (ע' ר"ש במשנה שם) פתר לה פתר חורן נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו (היינו משנתנו דהכא) לכן צריכה בשיש עדים יודעין ויש עמהן גוי הגבאים שנכנסו לבית הבית טמא (היינו מתני' דטהרות) בשיש עדים יודעין ואין עמהן גוי (וע' באליהו רבא טהרות שם שהגיה באופן אחר): ובירושלים נאמנין על הקדש (פיסקא היא ממשנתנו והוא ענין מיוחד) תני (תוספתא סופ"ג) נאמנין על טהרת כל הכלים לקדש (כן הוא בבבלי כ"ו א' תוד"ה ובירושלים) אריב"ל ירושלים כו'.