ת"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים אלא עד שלא נברא העולם כו'. — צ"ל: ת"ל ולמקצה השמים עד קצה השמים א"כ מה ת"ל למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ (פי' דלהוציא קודם למעשה בראשית כבר כתיב ולמקצה השמים וגו' וכ"ה בבבלי י"ב א' וע' בפרש"י שם) אלא עד שלא נברא האדם את דורש ולבך מסכים (פי' שלעצמך אתה דורש) משנברא האדם את דורש וקולך הולך מסוף העולם ועד סופו תני ר' חייא למן היום תני בר קפרא ולמן היום (פי' דכתיב כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ובר קפרא דרש כאלו היה כתוב "ולמן היום" בוי"ו דמוסיף על הראשונים דהיינו שכל ששת ימי בראשית אתה מותר לדרוש מסוף העולם עד סופו).
קריאה במקור
שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי חגיגה · פרק 2 · הלכה 1 · Integer 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1940
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020672990205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7368391bd5729d437021a54284fb5e3803e1d8e812ad49a7b4608f090b02e03c