גמרא פתוחות כולן מותרות. עי' פרש"י והר"ן כתב לדעת הרמב"ם דהטעם הוא דכמאן דמערבי בהדדי דמיין. והב"י הוסיף דאדם עשוי ליקח מזו וליתן בזו. ולשון הש"כ ליקח מזו ומזו ונראה דר"ל ומערבן יחד. ול"נ כוונת הר"ן ע"ד ששנינו בפ"ג דמע"ש מי"ב עד שלא גפן תורם מא' על הכל כו' וע"ש בפי' הרמב"ם. וציר דגים טמאים מדרבנן כמש"כ הרא"ש והר"ן הלכך הקילו בו:
קריאה במקור
רש"ש על עבודה זרה · דף 40a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שם מתלתא קראי שמ"ל. בערוך ערך קר הט"ו גורס קיראי ופי' אדונים כמו סך קירי לעיל (יא ב) [וזה נעלם מסה"ד באות שי"ן] :
שם תרוייהו מטילי ביצים כו'. כצ"ל:
רש"י ד"ה ביצת השרץ. ונ"מ דאם ריקמה וניקבה מטמא כו'. צ"ע דבחולין פריך עלה ומסקינן לענין דאם ריקמה ואכלה כו' ע"ש:
תד"ה אמרת. לא ביש לי דאמרת כו'. כצ"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e3dfeed868f07ce0fbf0170fdf8821a7723b576acd6445d783dab70f0c182985