במשנה זה היה מעשה והכשירו. בהגרי"פ דצ"ל בבית שאן ושכ"א בהרא"ש. הן בגמרא לקמן בסה"ע ג"כ איתא בב"ש אלא שהתוי"ט צדד לומר דההיא ברייתא היא ודבמתני' ל"ג בחמתו. ודע שהר"ן העתיק הגמרא ול"ג שם ג"כ בב"ש ודפרכי' מדתנן כו':
קריאה במקור
רש"ש על עבודה זרה · דף 60b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
גמרא אר"א ב"א ינוחו לו לר"ש ברכות על ראשו. לכאורה לשון זה לא נופל אלא על אדם חי ויהיה מכאן ראיה לפירוש הא' שברש"י קדושין (דף עב רע"ב) וע"ש בתוס' ושם ויהיה ע"כ ג' ראב"א:
רש"י (בגמרא) ד"ה זה היה מעשה. דקתני רישא כו'. וכן התוס' דייקי מרישא אבל הגמרא לא דייקא אלא מסיפא. ונראה משום דרישא יל"פ דמחל לו לגמרי החוב:
רש"י ד"ה כל שבזב. לא איירי ר"א בהסיט כו' אדם הנוגע בזב כו' בין בקנה טמא. תמוה דהא אפי' אדם הנוגע בזב אינו מטמא אדם בחבורין כדאיתא ברפ"ה דזבים כש"כ כלים שא"מ אפילו כלים. ועוד דקנה אינו בר קבולי טומאה הוא דהוא פשוטי כ"ע. ודוחק לומר דיכוון על קנה דשבת (קכג ב) במשנה או לקנים דפי"ז כלים מט"ז. ועי' בר"ן שהעתיק לשונו בסגנון נכון:
תד"ה כל שבזב. וגם אם ישב על החבית כו' ובזב טמא. ר"ל בכה"ג כגון שישב על משכב ומושב אבל על חבית דהיא של חרס אף אם יחדה לישיבה אינה מתטמאה במושבו כדאיתא בשבת (פד א) ובמגע א"מ מגבה אם לא שהיה בתוכה מו"מ שהן מתטמאין אפי' תחת אבן מסמא ע"ש בדף (פב ב) בתד"ה באבן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e3dfeed868f07ce0fbf0170fdf8821a7723b576acd6445d783dab70f0c182985