חדושי הלכות על בבא בתרא · דף 175a

בד"ה ורב ושמואל כו' אלא מכח מלוה כאשר בתחלה כו' כצ"ל עכ"ל:

בד"ה הא דמקוים כו' כדמפרש בפרק שום היתומים כו' וי"ל דכולהו איצטריכו כו' דקתני כו' אבל נשבעין לקטן כו' הקדש ופריך תנינא כו' הד"א כצ"ל:

בד"ה הא דלא מקוים כו' דאי לא מקויים אמרינן שהוא מזוייף כו' בהא נמי לימא שלא להשביע כו' עכ"ל כצ"ל ר"ל בהא באומר תנו דקיימיה האב לשטר נימא דפרוע הוא ושלא להשביע אמר כן ומעיקרא מהקדש ה"מ לאקשויי דנאמן במקויים ולא נימא דפרוע הוא ושלא להשביע אמר כן ודו"ק:

בד"ה חזר ואמר כו' פרעתי קודם לכן דלאו אדכורי מדכר באותה שעה כדמוכח בסמוך דקאמר אי איתיה כו' עכ"ל כצ"ל ר"ל דפי' אדכורי מדכר שפרעתי קודם לכן לא שיהיה פירושו אידכר מדכר באותה שעה דהיינו דמש"ה לא אמרתי מעיקרא תנו משום דהשתא באותה שעה אדכורי מדכר באמת שאני חייב לו ופרעתי אז כדמוכחא בסמוך דקאמר אי איתיה כו' דהיינו ע"כ אם איתיה דפרעיה כבר אבל דפרעיה אחרי כן היה אפשר אף שאמר כבר תנו ומהרש"ל הגיה דלמא אדכרי מדכר ואין צורך ודו"ק:

בא"ד א"ל הן למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך פטור כו' יכולין לומר פרענו אחרי כן כו' לעולם שיאמר טעיתי וגם יאמר כו' פרעתי אחרי כן כדאשכחן הכא כו' משום דקנין חשוב כתנו כו' במקום עדים הוא הכי נמי כו' כצ"ל:

בד"ה ודברי שכ"מ כו' דלעיל בפרק מי שמת כו' ובד"ה המלוה את כו' משום דקלא אית להו הס"ד ואח"כ מה"ד שעבודא דאורייתא הקשה הר"ר יעקב כו' יותר מבכאן הס"ד ואח"כ מה"ד גבו קרקע יש לו גבו מעות אין לו כו' אע"ג דהיינו מיניה קרקע כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל אע"ג דהיינו מיניה כו' דדומיא דהכי מיניה קרקע מ"מ לאו הני קרקע שבק אבוהון ואמאי יש לו טפי מגבו מעות אי לאו משום דשעבודא דאורייתא וק"ל: