תלמוד ירושלמי יומא · פרק 1 · הלכה 5

משנה: מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵית דִּין לְזִקְנֵי כְהוּנָּה הוֹלִיכּוּהוּ לַעֲלִיַית בֵּית אַבְטִינָס הִשְׁבִּיעוּהוּ וְנִפְטְרוּ וְהָלְכוּ לָהֶם. אָמְרוּ לוֹ אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵית דִּין וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַבַּיִת הַזֶּה שֶׁלֹּא תְשַׁנֶּה דָבָר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לָךְ. הוּא פוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין:

הלכה: עַל גַּבֵּי שַׁעַר הַמַּיִם הָיְיתָה וְסָמוּךְ לְלִישְׁכָּתוֹ הָיְתָה.

הוּא פוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה. שֶׁנֶּחְשָׁד. וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין. שֶׁצָּרְכוּ לְכָךְ. וְלָמָּה מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ. מִפְּנֵי הַבֳּיֵיתּוֹסִין. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִין. יַקְטִיר מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס מִבִפְנִים.

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִקְטִיר מִבַּחוּץ וְהִכְנִיס מִבִּפְנִים. וּכְשֶׁיָּצָא אָמַר לְאָבִיו. אַף עַל פִּי שֶׂהָיִיתֶם דּוֹרְשִׁין כָּל יְמֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם עַד שֶׁעָמַד אוֹתוֹ הָאִישׁ וְעָשָׂה. אָמַר לוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהָיִינוּ דּוֹרְשִׁין כָּל יְמֵינוּ אֲבָל כִּרְצוֹן חֲכָמִים הָיִינוּ עוֹשִׂין. תְּמִיָּה אֲנִי אִם יַאֲרִיךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ יָמִים בָּעוֹלָם. אָמְרוּ. לֹא בָאוּ יָמִים קַלִּין עַד שֶׁמֵּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִין. יָצָא חוֹטְמוֹ מְזַנֵּק תּוֹלָעִים וּכְמִין פַּרְסַת עֶגֶל עָלַת בְּתוֹךְ מִצְחוֹ.

אִית דְּבָעֵי מֵימַר. הִיא דְפָרָה הִיא דְסוּכָּה הִיא דְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. רִבִּי סִימוֹן לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא אוֹ דְפָרָה וּדְסוּכָּה חַד וּדְכִיפּוּרִים חַד. אוֹ דְפָרָה וּדְכִיפּוּרִים חַד וּדְסוּכָּה חַד. מָאן דְּאָמַר. לֹא בָאוּ יָמִים קַלִּים עַד שֶׁמֵּת. תַּלְתֵּיהוֹן עֲבַד. מָאן דְּאָמַר. יָצָא חוּטְמוֹ מְזַנֵּק תּוֹלָעִים וּכְמִין פַּרְסַת עֶגֶל יָצָאת בְּתוֹךְ מִצְחוֹ. כְּמָאן דְּאָמַר. אוֹ דְפָרָה וּדְסוּכָּה חַד וּדְכִיפּוּרִים חַד. אוֹ דְפָרָה וּדְכִיפּוּרִים חַד וּדְסוּכָּה חַד. צַוְוחָה עֲלֵיהֶן הָעֲזָרָה. צְאוּ מִיכָּן בְּנֵי עֵלִי. טִימְאַתֶּם בֵּית אֶלֹהֵינוּ. בּוֹ בַיּוֹם נִפְגְּמָה קֶרֶן הַמִּזְבֵּחַ וְנָתְנוּ עָלָיו גּושׁ שֶׁלְמֶלַח שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְפָגוּם. שֶׁכָּל מִזְבֵּחַ שֶׁאֵין לוֹ קֶרֶן וְסוֹבֵב וִיסוֹד פָּסוּל הוּא.

בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְהָא כְתִיב. וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבוֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקּוֹדֶשׁ עַד צֵאתוֹ. אֲפִילוּ אוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם לֹא יִהְיוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד. אָמַר לוֹן. בְּשָׁעָה שָׁהוּא נִכְנַס כְּדַרְכּוֹ.

כָּתוּב וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת. וְנָתַן אֶת הַקְּטוֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְי. שֶׁלֹּא יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס מִבִּפְנִים. שֶׁהֲרֵי הַצְּדוּקִין אוֹמְרִין. יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס. אִם לִפְנֵי בָשָׂר וָדָם עוֹשִׂין כֵּן קַל וָחוֹמֶר לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וְאוֹמֵר כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפּוֹרֶת. אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וְנָתַן אֶת הַקְּטוֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְי. אֵינֹו נוֹתֵן אֶלָּא מִבִּפְנִים. [אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפּוֹרֶת.] מְלַמֵּד שֶׁהוּא נוֹתֵן בָהּ מַעֲלֶה עָשָׁן. וּמְנַיִין שֶׁהוּא נוֹתֵן בָהּ מַעֲלֶה עָשָׁן. תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטוֹרֶת [אֶת הַכַּפּוֹרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרוֹן וְלֹא יָמוּת]. הָא אִם לֹא נָתַן בָהּ מַעֲלֶה עָשָׁן אוֹ שֶׁחִיסֵּר אַחַת מִסַּמְמָנֶיהָ חַיָיב מִיתָה. וְלֹא יָמוּת הֲרֵי זֶה עוֹנֶשׁ. כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפּוֹרֶת. הֲרֵי זֶה אַזְהָרָה.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. יָכוֹל עוֹנֶשׁ וְאַזְהָרָה נֶאֶמְרוּ קוֹדֶם לְמִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן. תַּלְמוּד לוֹמַר אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן. אִי אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן יָכוֹל שְׁנֵיהֶן נֶאֶמְרוּ אַחַר מִיתַת שְׁנֵי בְנֵי אַהֲרֹן. תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפּוֹרֶת. הָא כֵיצַד. אַזְהָרָה נֶאֶמְרָה קוֹדֶם מִיתַת שְׁנֵי בְנֵי אַהֲרֹן. וְעוֹנֶשׁ נֶאֱמַר לְאַחַר מִיתַת שְׁנֵי בְנֵי אַהֲרֹן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. כִּי בֶעָנָן נִרְאֵיתִי אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֵרָאֶה. מִיכָּן שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹנֵשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר.