רש"ש על שבת · דף 112b

גמרא וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו כו'. לכאורה האי וסתמו שלא לצורך. ולע[י] ל גבי סנדל הרגישו רש"י והתוס' על הא דתני שם ותקנה לחנם ועמ"ש בעירובין שם:

[תוד"ה נפלוג. גופה דברייתא. הגרי"פ הגיה דמתניתין. עמ"ש בנדרים (כ"ו) בס"ד] :

תד"ה עד. והא דתנן במסכת כלים פי"ז מ"ד כצ"ל:

בא"ד אלא מפרש מה שאמר למעלה הרימון לא גדול כו'. תמוה דמשנת הרימון לא גדול כו' היא שנויה במ"ה אחר הא דג' אחוזים. והר"ש כ' על פי' זה ולא יתכן כו' דהא קתני באידך בבא לא גדול כו'. ולעד"נ דהכא מפרש איכות גידולו ואמר שיהיה ג' אחוזים. והתם מפרש מקום גידולו (לפי שיש מקום מגדל פירות גסים ויש קטנים ויש בינונים כמו במ"ז שם רי"א הגדולה שבא"י כו' וכן במ"ח בכעדשה ובמי"ב בכגריס) ותדע דהתם קאמר ולמה הוזכרו רמוני בדאן ועוד דאורחיה דתנא כשרוצה לשנות אגב גררא דברים כיוצא בזה כמו דחשיב שם. חוזר לשנות את העקרי בקוצר כדי לזווג אליו הנטפלים. וכמו דמשני הגמרא בנדה (מט) ע"ש. ומזה ק"ק בערכין ח' דמקשה שם הגמ' בכיוצא בזה ולא משני כבנדה וכן בחולין (כ) דפריך על בני ר"ח מהא דנמצא כשר בשחיטה כו' ולא משני דל"ת לה רק כדי לזווג אליה הדומים לה ששונה אחריה אך גם בנדה שם מתרץ הגמרא עוד תירוץ אחר. וד"ת עניים במקום זה ועשירים במק"א. ועי' בסנהדרין סה א' בתד"ה יצא:

תד"ה רבי. תמוה להרר"א כו'. ובגה"ש אגב שיטפיה הקשה זאת מדנפשיה ולא ראה בתוס'. ולעד"נ נראה ליישב ע"פ מ"ש התוס' בערכין (ג') ד"ה ערל דלהכי מביא שם הש"ס מימרא דר"א ולא מייתא ברייתא משום דר"א שגורה בפי כל יותר. וה"נ א"ל דמתניתין דסנדל היתה שגורה בפיהם כבר לענין אחר וכמו דמייתי לה לעיל וכבר כתבתי כיוצא בזה לעיל ברפ"ב ע"ש: