רש"ש על שבת · דף 104b

רש"י במשנה ד"ה המשרט. או בסיד. צ"ל בסירא וכ"ה ברש"י שבאלפסי ובר"ן:

רד"ה במשקין. מי תותים. נראה דוחק דהא הוה בכלל מי פירות. ולעדנל"פ דמשקין הם ז' משקין שמנו חכמים במס' מכשירין פ"ו מ"ד:

רש"י ד"ה באבק דרכים. נ"ל להכריע כפי' הא'. דלפי' הב' קשה דהל"ל בחול ובאד"ר כדתנינהו בהדדי לעיל (לח ב) במשנה:

רד"ה באבק הסופרים. נ"ל דלפירש הב' באד"ר יל"פ אבק סופרים שהסופרים מדבקים בו ניירותיהם והוא אבק הרחים עי' פסחים (סוף דף מב):

רד"ה על שני דפי. וה"ה לכותלי הבית (ר"ל אם כותב על אחד מכותלי הבית) רחוקים (ר"ל האותיות זה מזה כו') והדר תני שני דפי פינקס (ור"ל דהן דומין לכותל אחד) וה"ה כו'. והרע"ב במחכ"ת לא העתיקו כראוי:

תוס' ד"ה נתכוון. אפי' נתכוון לכתוב ז' אחד כו' כמו נתכוון לזרוק ב' כו' מ"ש מנתכוון לזרוק ב' כו'. לע"ד שנא ושנא. לפמש"כ בריש מכילתין דעקירה מרה"י הוי כח"ש דאסור מדאורייתא. וא"כ ה"ה כתיבת אות אחד שהרי אם ישלים לו אות הב' יהיה חייב. א"כ הכא נתכוון לכתיבה דאיסורא. משא"כ לזרוק ב' כיון דינוח שמה שוב לא מיחייב אפילו אם ישלים אח"כ שהרי נח בתוך ד' ולהכי מותר לכתחלה לטלטל פחות מד"א כדלקמן ר"פ בתרא ואפילו לר"ל דח"ש מדרבנן נוכל לחלק לנידון זה וע' לעיל (עג א') בהצריכותא: