רש"ש על שבת · דף 20b

גמרא מיתיבי השיראין והכלך כו'. בגה"ש הקשה מדוע לא פריך ממתניתין דכלאים פרק ט' מ"ב עיין (בערכין ג) תד"ה ערל שכתבו ומצי לאתויי ברייתא כו' אלא דר"א שגורה בפי כל יותר וה"נ י"ל דהברייתא זאת היתה שגורה יותר כאשר הובאת ג"כ במנחות וכן סמיך סתמא דגמרא עלה ביבמות (רד"ה) כמ"ש התוס' שם ד"ה לרבנן וכה"ג כתב הרא"ש בפרק אין מעמידין סי' מ"ב על הא דמייתי בבכורות מהטמאים לאסור צירן דנקט דרשה שהוזכר בגמרא דילן ע"ש (ועמש"כ פסחים ס"ח) ועוד י"ל דאי ממתניתין דכלאים המ"ל תרי גווני שיראים כדמשני בכ"ד ומהם לקמן (צ) תרי גווני אהלא משא"כ על הברייתא הזאת דבאה לאשמעינן דל"ת דווקא צו"פ חייבין בציצית וקמ"ל דשארי מינין נמי יותר ה"ל לאשמעינן מינים אחרים זולתן כגון צמר גמלים כו' כדאיתא התם במנחות באידך תני דבר"י מדאשמועינן תרי גווני שיראין:

הרא"ש מפלפל בצמר גפן אם יוצא מן העץ הוא וכן בתוס' לקמן (כז:) והשו"ע סתם להכשיר וצ"ע לפמש"כ סופרי הטבע דב' מיני צמר גפן יש. הא' גדל על אילן המתקיים כמה שנים כסימנא דאילנא והב' יש שזורעים אותו בכל שנה (ועמש"כ בפ"ז דכלאים מ"ב בס"ד) גם מש"כ דקנבוס לאו יוצא מן העץ הוא וכו' אלא דאיצטריך למיתני פשתן משום דאיקרי עץ כו' ק"ל מהא דמביא הש"ס (ברכות מג ב') ראיה מהא דותטמנם בפשתי העץ לסמלק ולחלפי דימא משום דגדלי בגבעולין כעין פשתן לברך עלייהו בורא עצי בשמים מ"מ הדין דצ"ג יש לקיים עפ"י מש"כ התוס' כאן בד"ה בעמרניתא ובמ"ש הרש"ל בשם סמ"ג: