רש"ש על שבת · דף 31b

גמרא מי שאכל שום כו'. כן איתא ג"כ בברכות (נא) והמציינים שכחוהו:

במשנה ובהדלקת הנר. בתור"ע בשם ש"ל דקדק מדוע לא תני ובנר סתם כאינך. ולענד"נ דזה אין סברא דליהוי להו עונש מיתה בעבור שאינן נזהרות להדליק אה"נ. שהוא אינו רק מד"ס (ע' רמב"ם רפ"ה) דבשלמא נדה היא בכרת עיסה הטבולה לחלה במיתה ביד"ש אמת הוא שכל העובר עד"ח חייב מיתה ביד"ש (ועמש"כ בהרא"ש למו"ק סי' נ' בס"ד) אבל לחשבה בהדי הני אין לנו (ע' מו"ק כד בתד"ה הא וברא"ש שם) לכן נ"ל דהכוונה בכאן על שאינן זהירות בהדה"נ מבעו"י ומחללות אה"ש באיסור סקילה. [דומיא דא"ר אחא לקמן בברייתא בעון שמכבסות כו' בשבת] . ולזאת סמך לה ג"ד צא"ל כו' עם חשיכה כו' הדליקו אה"נ. וכן ספק חשיכה כו' ואין מדליקין אה"נ. דנדחק רש"י לומר דזו ואצל"ז קתני. והגהמ"ר והרע"ב פי' דהיינו ע"י נכרי אבל למש"כ א"ש משום דכולן לא תני הכא רק אגב דאין מדליקין דבה עסיק תנא ואזיל וע' לעיל כה ב' בתד"ה הדלקת נר:

[שם גמ' כיון דכתיב על פי ה' יחנו כו'. כה"ג בעירובין נה ב'] :