גבורת ארי על יומא · דף 87b

שמואל אמר מה אנו מה חיינו פי' אינו מתפלל מי"ח כלל וק"ל כיון דאינו מתפלל רצה ומודים בנעילת שערים היכי תנן דאיכא נשיאת כפים בנעילה הא אמרינן בפ"ז דסוטה (דף ל"ח) כל כהן שאינו עולה בעבודה פי' בברכת רצה שוב אינו עולה דכתיב וישא את ידיו וגו' וכ"ת הא ריב"ל אמר התם ושמואל לא ס"ל כוותיה הא פריך התם אינו והא רב אמי ורב אסי סלקי ומשני מעיקרא הוו עקרו כרעייהו ממטו לא הוו מטו להתם ותנן נמי אם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי והוינן בה הא לא עקר אלא דנד פורתא ה"נ דעקר פורתא דתני ר' אושעיא ל"ש אלא שלא עקר את רגליו אבל עקר את רגליו עולה אלמא עיכובא איכא בדבר לעלות בעבודה וממתניתא דר"ח ור"א מותבינן כדאמ' בשילהי חולין א"כ לשמואל כיון דאינו מתפלל ברכת עבודה בנעילה נשיאת כפים היכי משכחת לה מיהו כיון דבלא"ה איתותב לקמן מדתניא בנעילה מתפלל שבע לא חש תו להקשות מהא דהוי מדיוקא [דדרך הגמ'] אפי' היכא דיכול להקשות מדיוקא דמתניתין ומפשטא דברייתא שביק לדיוקא ומקשה מפשטא כדפירשו התוס' בפ"ז דחולין (דף ק"ב) אהא דאמר ר"א אין מזמנין נכרי על בני מעיים כ"ש דר' אושעיא נמי ברייתא היא ומשו"ה שביק לה ומקשה בפשיטות מאידך ברייתא ועוד דבה איירו תנאי קמאי וקצת ראיה לדברי מדהתם בספ"ה דברכות (דף ל"ה) דתנן התם להא דאם הבטחתו שנושא את כפיו לא שקיל וטרי למיפרך להא הא לא עקר ולשנויי דעקר פורתא והא עיקר מקומו שם הוא א"ו משום דשמואל לית לי' הא לא פריך לה התם: