כסא רחמים על מסכת כלה · פרק 5 · הלכה 1

עד שהגיעו לפסוק זה פזר נתן לאביונים. אפשר דר' עקיבא רצה לרמוז לו דגם בכי האי גוונא שהוא נתנם לקנות עיירות ור' עקיבא נתנם לצדקה שכר גדול יש לו לר' טרפון ויחשבה לו צדקה. וכל דבר טוב רמוז בתורה כי היא תורת ה' תמימה לא תחסר כל בה והיינו מאי דאמרינן בקמא דף צ"ב מנא הא מילתא דאמרי אינשי ומייתי קרא. דכיון דהתורה היא תמימה ודאי הא מלתא דאמרי אינשי והיא מילתא מעליא ודאי רמוזה היא בתורה לכן הביא לו מקרא. ואף כאן רבי עקיבא רמז לו דהוא רמוז בכתוב פזר אם פזר מעותיו בעניני העה"ז וזה הפיזור א' נתן לאביונים צדקתו של בעל המעות עומדת לעד:

אלופי בדרך ארץ. שלא רצה רבי עקיבא לומר לו בפירוש דלא עבד כדבעי למעבד לפי עושרו ועשה המצאה זו משום דרך ארץ:

והוסיף לו ממון לבזבז. ובזה הראה כי מטוב לבו ומרצונו קיים מעשה ר' עקיבא כדאמרינן פ"ב דמציעא גבי כלך אצל יפות דאם הוסיף גלי דעתיה דלאו משום כסופא הוא דעבד ע"ש:

תוספות
אמרו עליו על ר' טרפון שהיה עשיר גדול וכו'. עיין במדרש ויקרא ירבה פ' ל"ד ומ"ש רבינו בצלאל בשיטה מקובצת לכתובות על דף ן' ומ"ש אני עני בקונטריס פתח עינים על בתרא דף יו"ד ע"ש:

ולא היה נותן מתנות לאביוני'. וא"ת איך ר' טרפון ח"ו לא היה עושה צדקה וי"ל דדייק לומר ולא היה נותן מתנות לאביונים ולא אמר שאינו עושה צדקה ח"ו דודאי היה עושה ונותן פרוטות לעניים החוזרים על הפתחים ולמי ששואלו נותן פרוטות ובהכי היה מקיים מצות צדקה אך כפי עושרו הי"ל ליתן מתנות לאביונים דייקא מתנות לצנועים שאינם שואלים ומתי' ברעב ואליהם היה צריך ליתן ולחלק ולכן ר' עקיבא דידע שחייב לעשות כן לפי עושרו עשה המצאה זו לזכותו: