הגהות הב"ח על רי"ף בבא בתרא · דף 7a

נ"ב זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו אין חולקין.

והא אנן תנן כצ"ל:

נ"ב הג"ה באלפסי ישן. פי' כגון שמעון שיש לו ב' בתים ולוי אין לו אלא בית א' והחצר כולו בשותפות ביניהן יקח בעל השני בתים שני שלישית בחצר לפי פתחיו ובעל הבית הא' יקח שליש וה"ר יוסף אב"ן מיגא"ש ז"ל כתב זה החצר בחצר כפרים הוא כגון שבא ראובן ובנה על קרקע עולם בית אחד ובא שמעון ובנה כנגדו שני בתים ואח"כ הסכימו שניהם להקיף על בתים אלו שאין לא' מהן בחצר זו דבר ידוע. כשבאין לחלוק נוטל שמעון שני שלישים בחצר זו וראובן השליש לפי פתחים שכיון שבנה שמעון שני בתים נמצא החזיק בשני שלישי זה המקום וראובן שלא בנה אלא בית אחד לא החזיק אלא בשליש א'. אבל חצירות של מדינות שהן בין ב' שותפים ויש לכל א' מהן חלק ידוע או שליש או רביע כשבאין לחלוק כל א' וא' נוטל לפי מה שיביא ראיה במה שיש לו בה בין הרבה בין מעט והוא דמגיע לו בחלקו מה שיש בו דין חלוקה שהוא בית שיש ב' ד' אמות על ד"א ולפניו ד' על שמונה אבל אם אין מגיע לו בחלקו זה השיעור יש לו לעכב עליו שלא לחלוק אלא הדרי לדינא דגוד או איגוד. ע"כ:

נ"ב ורוח: