נ"ב משמע דהרב לא היה גורס במשנה ופונדיון בידו. ונראה דהיה מפרש דלא שלח את התינוק אלא בצלוחית שלו בלא שום מטבע ומש"ה ס"ל לרבנן דלאודועיה שדריה ופי' ומדד לו באיסר שמן כשהיה לו שמן ופי' ונתן לו את האיסר או כשאין לו שמן נתן חנוני את האיסר לתינוק לקנות בו שמן מזולתו ופי' שיבר את הצלוחית ואבד את האיסר או אבד את האיסר ופי' חנוני חייב כלומר הוא בעצמו חייב בנזקין שמסר ממונו ביד התינוק ואבדה מדעת היא לו וגם על הצלוחית חייב אי נטלו מיד התינוק למוד בה לאחרים דשואל שלא מדעת גזלן הוא כדאסיקנא בגמ' וכך פי' הרמב"ם בפי' המשניות לפי גירסתו דלא תני במשנה ופונדיון בידו וכך היא דעתו בחבורו פ"ב משלוחין וכך הוא דעת האשר"י שכתב כלשון האלפסי דלא תני במשנה ופונדיון בידו וכל זה דלא כגירסת רש"י ופירושו:
קריאה במקור
הגהות הב"ח על רי"ף בבא בתרא · דף 44b
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1287a6242d62b75482d73bdd7e52d306355db90796febc3051600e62afc0f0af