שלטי הגיבורים על חולין · דף 17a

רש"י פי' דלקתה בכוליא ר"ל ע"י מוגלא ודקדקו מדבריו שאר המפרשים דאפי' ע"י חרב:
אם הוכה הכוליא בחרב דינה כמוגלא ולא מיטרפא עד דמטי לקותא למקום חריץ שהוא הלובן שבכוליא משמע הא כי מטי לקותא של חרב למקום חריץ דהוי טרפה והרא"ש והר"ן פירשו דלקתה לאו ע"י מוגלא קאמר אלא לקתה היינו שמחמת חולי לוקה הבשר ונתמסמס עד שהרופא גורדו ומעמידו על בשר חי אבל ניקב או נחתך אפי' הגיע עד מקום חריץ לא מיטרפא בהכי דיותר מזיק לה כאב הלקותא מכאב חתך והנקב וכ"כ מיי' וכ"ה דעת רבינו ובהגהת אשר"י בשם א"ז כתוב שאם לקתה הכוליא במוגלא אפי' לא הגיע למקום חריץ טרפה וכ"כ ראבי"ה ועוד כתב שאם נבקעת כוליא לשנים דהויא טרפה וב"ה כתב דלובן בכוליא לקותא הוא וכל שנוי מראה פסול בה חוץ ממראה ירוקה:

הרא"ש כתב דאם הקטינה בדקה עד כפול ובגסה עד כענבה ועד בכלל טרפה דכיון דאיסורא דאורייתא הוא אזלינן בה לחומרא וכן נראה דברי מיי' וסמ"ג והטור ובעל ה"ג כתב דכפול וכענבה כשרה פחות מכן טרפה וכבר הקשה עליו הר"ן:

מיי' כתב שאם ניטל לחי העליון טרפה והראב"ד שם והטור השיגו עליו וסתרו את דבריו דכיון דטרפות זה לא נמצא בשום מקום אין לנו להוסיף על הטרפיות:

רבינו פסק דגלודה אם נשתייר בה עור ברוחב סלע על כל אורך השדרה כשרה ומיי' פסק דבעינן כסלע על פני השדרה וברוחב סלע על פרק ופרק מפרקי' וברוחב סלע על מקום טיבורה וקשה מדבריו לדבריו שהרי בפי' המשניות כתב להדיא כדברי הרי"ף שאם נשתייר ברוחב סלע על פני כל השדרה דהוי כשרה והכא אינו מכשיר בחבורו עד שיהיה גם ברוחב סלע כל אבר ואבר וגם הטבור. והרא"ש כתב דבכל מקום מן הבהמה שישאר מן העור דהוי כשרה ואפי' במקום בית הפרסות הוי עור ומציל וב"ה כתב דעור בית הפרסות אינו מציל והביא דבריו הרא"ש ואם נטל מקום כל השדרה או מקום כל פרק ופרק ממנה או ממקום טבורה והשאר כולו קיים נשאר בגמ' בתיקו ומיי' כתב דהוי כשרה והשיג עליו הרא"ש באורך וכתב איהו דספק זה דאורייתא ולחומרא וכ"כ הטור: