לשון ריא"ז ולא יטול הכהן מעצמו ואף לא ישאל חלקו בפיו עד שיתנו לו מאליהן. והכהנים הצנועים היו מושכין ידיהן מלקבל אף כשנותנים להם ויש כהנים מחכמי התלמוד שלא היו מקבלין אלא בערב יוה"כ כשיש רוב בשר וכדי להחזיק עצמם בכהונה:
שאלו לרש"י על זרוע ולחיים וקיבה למה לא נהגינן ליתן לכהן ומשנה שלימה שנוהגין אפי' שלא בפני הבית ונהגו בהן אמוראי בתראי והשיב מי ימחה ביד הנותנין והנותן תבא עליו ברכה אבל נהגו העם כר' אלעאי דאמר עליהם ועל ראשית הגז דאין נוהגין אלא בארץ. מא"ז:
לשון ריא"ז מתנות הללו נותנין אפי' לכהנת ואם היה בעלה ישראל אוכל בשבילה. מתנות הללו אינן טובלין כמו שטובלין התרומות והמעשרות ומותר לאכול הבשר אף עד שלא הורמו. כהן ששחט לעצמו פטור מן המתנות ואם שחט למכור לאחרים שתים ושלש שבתות פטור מכאן ואילך חייב ואם קבע מקום למכור בשוק חייב במתנות לאלתר ואם אינו מפריש מתנות חייב. הלוי הוא ספק אם הוא חייב במתנות ואם לאו ומספק אין מוציאין מידו ואם הוציאו מידו שלא כדין הוציאו ומחזירין לו כמבואר בקונט' הראיות: