מדברי רבינו ומיי' והרא"ש והטור מוכח להדיא שאפי' אין לדג אלא קשקשת אחד וסנפיר אחד שהוא כשר ולשון סמ"ג אינו כל כך ברור ובדברי מיי' יש סתירה כי בפי' המשניות כתב שצריך שיהא לדג ב' קשקשין ובחבורו פסק דדי בקשקשת אחת ומגיד משנה סוף פ"ק מהל' מאכלות אסורות כתב שיש מן הגאונים שהורו לאיסור עד שיהיו שלשה קשקשין אחת תחת לתיו ואחת תחת זנבו ואחת תחת סנפיר שלו והטור כתב דדי בקשקשת א' והוא שתהיה הקשקשת קבוע תחת לחיו או תחת זנבו או תחת סנפירו וכן נראה דעת רוב הפוסקים והטעם שצריך הקשקשת להיות במקומות אלו בשאין לו אלא קשקשת אחת הוא שבמקומות אחרים יש לחוש שמא עם דגים טהורים נתערב ונשרה קשקשת מהם ונדבק בזה אבל באותן המקומות ידוע דשלו הוא וכתבו הפוסקים שיש מיני דגים שאין להן קשקשין אלא א' בזנבן ויש מתירים בשיש לו קשקשת אחת אפי' נמצא בכל מקום שיהיה בגופו:
קריאה במקור
שלטי הגיבורים על חולין · דף 23a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כתב ריא"ז סימן מובהק בדגים כל דג שזנבו מפוצל אם היו הפצולין שוין בידוע שיש לו קשקשת ואם ראשי הפצולין האחד ארוך מחבירו בידוע שאין לו קשקשת כמ"ש מז"ה בשם לקח טוב אבל שאין זנבו מפוצל דומה זנב הטהור לטמא ברוב הדגים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c524446c482e2392f10de4cd317c8cb58a6d9feee757adb2282189bdc2d7546e