חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שביעית · פרק 8 · הלכה 7 · Segment 2

אתיא יחידאי דהכא כסתמא דתמן פי' דהכא במתניתין דידן נקט ר"ש וסתמא והתם במס' זבחים נקט ר"ש ור"מ והנה לפי המתניתין דידן ר"ש וסתם הלכה כסתם ואילו במתני' דזבחים ר"ש ור"מ הלכה כר"ש ע"ז קאמר דיחידאי דהכא דהוא ר"ש לגבי סתם הוא כסתמא דתמן דהתם בזבחים הוא כמו סתם דהא בר פלוגתא שלו שם הוא ר"מ ולא סתמא כמו במתניתין דידן א"כ שם לנגד ר"מ הוי ר"ש כסתם וע"ז מתמה הגמרא על האי לישנא דיחידאי דהכא כסתמא דתמן פי' בתמיה האיך קרית לר"ש דהתם סתם ולא שייך למימר בהאי לישנא כסתמא דתמן ומשני אלא דכן צריך לומר דסתמא דהכא דהלכה כסתם הוא ר"מ [לנגד ר"ש] דתמן ר"מ ור"ש הלכה כר"ש א"כ לפי משנה דידן הלכה כסתם ואילו לפי משנה דתמן הלכה כר"ש וא"כ ספק הוא האיך הלכה אם מביאין הקדשים לבית הפסול או לא ע"ז אמר ר"י אישתאלית לאילן דבית ר' ינאי פי' שאלתי מהן האיך פוסקין הלכה אם כמתניתין דידן או כמתניתין דזבחים אמרין נהיגין הוינן מבשלין על יד על יד ואוכלין מאי כדון ר"ל מפני מה וקאמרי הלכה כר"מ דתמן הוא רבנן דהכא ר"ל לפיכך פסקינן כר"מ לנגד ר"ש משום דהוי סתמא דהכא ור"ש וסתם הלכה כסתם והסכימו דבית ר' ינאי לפסוק כהך משנה דידן ולפי זה נמצא הכלל דר"ש וסתם ור"ש ור"מ הלכה כסתם: