חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שביעית · פרק 10 · הלכה 1 · Segment 5

המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה ר' אחא אומר מכורה לשעה ר' יוסי אומר אינה מכורה לשעה חילי דר' יוסי מן הדא שורו מצוי להבריח שדה אינו מצוי להבריחה הגע עצמך שמכרה לבעלי זרוע א"ר יודן אבוי דר' מתני' עתידין בעלי זרוע ליפול ע"כ. המפרשים ז"ל דחקו מאוד א"ע בזה ונראה לפענ"ד לפרש בע"ה דה"פ דלמ"ד מכורה לשעה המכר קיים עד שעת גוביינא כמו שכ' הרמב"ן ז"ל מובא בר"ן ז"ל (במס' גיטין דף מ"א) וז"ל דהמכר קיים עד שעת גוביינא ועל בע"ח להביא ראיה עכ"ל ולמ"ד אינה מכורה לשעה אין על הבע"ח להביא ראיה דהא לא חשיב מוציא מחבירו דעליו הראיה ואמר דחיילי דר"י מן הדא שורו מצוי להבריח שדה אינו מצוי להבריחה דלפיכך עשה שורו אפותיקי ומכרו מכור ואין בע"ח גובה ושדה בע"ח גובה ממנו מ"ט שורו מצוי להבריח וע"כ לא סמיך שעבודו עליו אבל שדה אינה מצוי להבריחה וע"כ סמך שעבודו עליו וא"כ הגע עצמך שמכרה לבע"ז כלומר אי אמרת שמכורה לשעה והבע"ח חשיב מוציא ועליו הראי' א"כ גם שדה מצוי להבריח מבע"ח שימכרנה לבע"ז ולא יכול להוציא מיד הבע"ז [כההיא אית ליה סהדי מדחילא מיניה דגבר אלם הוא במס' ב"מ (דף מ' ע"ב)] אלא ע"כ דלא מכירה כלל לבע"ז ולא צריך להוציא מבע"ז וע"ז משני א"ר יודן אבוי דר"מ עתידין בע"ז ליפול א"כ שדה אינה מצוי להבריח דאף שימכור לבע"ז מצוי היא לנפול כן הוא לפי הגירסא שלנו וגירסת הגר"א ז"ל בכי"ק חילי דר"י מן הדא דתני עשה אפותיקי ומכרו אינו מכור עבדו מצוי הוא להבריתו ועיין בפ"ז דיבמות עכ"ל פי' העושה עבדו אפותיקי ומכרו אינו מכור הוא מפורש בירושלמי פ"ז דיבמות ומדקתני אינו מכור משמע דאינו מכור כלל דאל"כ ניתני בע"ח גובה הימנו ולשון אינו מכור משמע דאינו מכור כלל ומשני דשאני עבד דמצוי הוא להבריחו ואי דיהא מכור ללוקח שעה אחת יבריחנו המוכר ולא יכול לגבות הימנו ע"כ אינו מכור לגמרי אבל שדה אינו מצוי להבריח והלכך לא אכפת לן אם דיהא מכורה לשעה ופריך הגע עצמך שיהא מכורה לבע"ז ומשני א"ר יודן אבוי דר' מתני' מצוין הן בע"ז ליפול ודו"ק: