א"ל כן ר' בא אמר בשם ר' יוחנן אין מדקדקין בעדי החדש ר' בא ב"מ עמרם ר"מ בשם רב המלוה את חבירו ע"מ שלא לתובעו שביעית משמטתו כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק [ומה שכ' בינתים אר"א דר"י הוא מיותר] והתני השוחט את הפרה וחילקה בר"ה ואמר ר"א דר"י הוא וראוי לתובעו בר"ה כיי דאמר ר"ב בשם ר"ז במי שהוא ראוי להאמינו [ומכיון שהוא ראוי לתובעו מיותר כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] ומכיון שהוא ראוי להאמינו כמו שהוא ראוי ליתן לו מעות וכאן הואיל וראוי ליתן ולא נתן לו נעשית הראשונה מלוה כמבואר לעיל דאע"ג דאינו ראוי לתובעו ראוי הוא ליתן מעצמו וקרינן לא יגוש וזהו טעמא דר"י דהראשון ראשון משמט אע"ג דאינו ראוי לתובעו ראוי הוא ליתן מעצמו וכמבואר לעיל בדברינו:
קריאה במקור
חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי שביעית · פרק 10 · הלכה 1 · Segment 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a8b1094cccb372fbba61bf13f7c4c7ae30b6a86a271f96f00f0ca69f77552c7c