מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 8 · הלכה 4 · Segment 2

הדא דאת אמר בבית שער של יחיד וכו'. עיין במה שנתבאר בדבור דלעיל בס"ד וכל הסוגיא מבוארת בפנים וכפי לשון הב' שפירשתי דאתי' כדמסקנא דהתם בההיא דתפיסת יד כדפרישית במתני'. ודע דבבא דהמתני' בבית התבן ובית הבקר ובית העצים דקתני הדר שם אוסר עליו אינו צ"ל דההיא לאו דהלכתא היא דלכאורה אתיא כהת"ק דהברייחא פ' הדר דף ע"ב ור' יהודה פליג התם וס"ל דאינו אוסר עליו ופסק הרי"ף ז"ל שם הלכתא כר' יהודה כדמוכח מסוגיא דשמעתתא דהתם אלא דהכא מיירי שיש לו דירה לאכול פתו שם. וזהו לענין איסור. וכ"פ הרמב"ם בפ"ד בהלכה ח' וכבר זכרתי מזה לעיל שם אלא דלענין הנחת עירוב לא פליגי התם כלל ולפיכך פסק הרמב"ם כמתני' דידן לענין זה כמ"ש בפ"א בהלכה טז ומניחין הכל בכלי א' ובבית א' מבתי החצר אפי' בבית התבן או בבית הבקר או בבית האוצר ובית שער ואכסדרה ומרפסת אף לענין הנחת עירוב שם אינו עירוב:

מר עוקבן בשם רב הלכה כר"מ. אבל בבבלי דפ"ו גריס אמר רב הלכה כר"ש וכדפרישית במתני' מיחלף שיטת ר' יהודה וכו'. כדפרישית וזהו כדס"ד נמי בבלי פ' המוצא תפילין דף צ"ז ע"ב דלר' יהודה אין חילוק בין הן נבלעין בעיסה ובין דאיתנהו בעינייהו דלעולם אין בהן ממש וטעמא הואיל דניידי והיינו דפריך הכא והתם דחי לה אימור דשמעית לי' לר' יהודה היכא דבליען בעיסה היכא דאיתנהו מי שמעת לי' וא"כ לא צריכא נמי לשנויא דהכא אליבא דרבי יהודה: