אם היה עונת גשמיס ה"ז מעטף בעור ומכסן. דין זה הביא הרמב"ם בפי"ט מהלכות שבת בהלכה כ"ה המוצא ס"ח יושב ומשמרו וכו' ואם הי' גשמים יורדין מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו ונכנס בו. ולכאורה למה לא חילק כדמחלק הכא בין עור רך לקשה ובין מקום מדרון למקום מישור ונראה דהכא מחלק לפי הגי' בתוספתא אשר הי' לפניהם אבל לפי הגי' בתוספתא אשר לפנינו אם היו גשמים יורדין אין לחלק דודאי מתקלקל הספר אם מניחו שם והוא ז"ל תפס לגי' התוספתא לעיקר ואף שממש ברוב המקומות תופס לגי' דהאי תלמודא בהתוספתא לעיקר כמו שהבאתי בפ"ו דפיאה גבי מתני' העומר שהוא סמוך לגפה וכו' ע"ש מ"מ הכא מסתברא גי' התוספתא טפי דאם אינה אלא עונת הגשמים לא מקלינן כ"כ מחששא שמא ירדו גשמים ובדין הוא שמניחו עד אם יראה שהתחילו לירד ואם הגשמים יורדין אז אין לחלק ולעולם מתעטף בעור ומכסה אותו ונכנס בו:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 10 · הלכה 1 · Segment 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 915e2f15de8341c145c32f96ac4c4e75f36ecdd9e30522c9d2b9af10da48f8ae